כבר ביארנו שפירות האילן הולכין בהם אחר חנטה והירק אחר לקיטה ומ"מ אתרוג שוה לאילן לילך בו אחר חנטה לענין ערלה שאם נחנט בשלישית אע"פ שנלקט ברביעית יש לו דין ערלה וכן לרבעי שאם נחנט ברביעית אע"פ שנלקט בחמישית יש לו דין רביעית וכן הוא שוה לאילן לענין שביעית שאם נחנטו בשביעית אע"פ שנלקטו בשמינית אסורים ואם נחנטו בששית אע"פ שנלקטו בשביעית מותרין כפירות ששית כדין שאר אילנות אבל לענין מעשר דינו כירק ואינו מתעשר מן הנלקט בשנה זו על הנלקט בשנה אחרת אע"פ שנחנטו בשנה אחת ומ"מ ר"ה שלו בחמשה עשר בשבט אף לענין לקיטה ולא שבט של חדשי החמה והוא הבא שלשים יום אחר תקופת טבת אלא שבט של חדשי הלבנה ואפילו נתעברה השנה ראש שנה שלו שבט הסמוך לטבת ולא אדר ראשון העומד במקום שבט מעתה לקט אתרוג ערב חמשה עשר בשבט קודם שיבא השמש וחזר ולקט ליל חמשה עשר בשבט אחר שבא השמש אין מעשרין מזה על זה וכן אם היתה שניה הנכנסת לשלישית אותם הנלקטים בסוף שניה מתעשרים מעשר ראשון ומעשר שני והנלקטים בתחלת שלישית מתעשרים מעשר ראשון ומעשר עני ושאר אילנות אף ענין זה נדון בהם אחר חנטה.
מחלקת הנזכרת בתלמוד ואותה מחלקת נתלין בה דברים שהאחד הפך לחבירו ונמצא שסברת כל אחד מהם קולא אצל דבר אחד וחומרא אצל דבר אחר כגון חסרון בשדרה הנזכר במסכת חולין מ"ב ב' שלב"ש אינה חסרון ליטרף בה בבהמה או להפקיע ממנה טומאת אהל באדם אלא בשתי חליות ולבית הלל באחת ונמצא לענין אהל המת בית שמאי לחומרא ולענין טרפות שבבהמה בית שמאי לקולא וכן כל כיוצא בזה יש בחירה ביד התלמיד לפי שקול דעתו לפסוק כאחד בשני הדברים הא לפסוק כאחד מהם באחת וכשני לו באחרת הואיל והדברים תלויים זה בזה אינו רשאי שהרי דבריו סותרים זה את זה ואם עשה כן אם פסק בשניהם להקל נקרא רשע ואם בשניהם להחמיר נקרא כסיל ודבר זה יתבאר במסכת חולין וכן הדבר עכשו אצלי בפסקי הגאונים מסוגיא זו יראה שאף במחלקת שאינה בדרך זה אלא ששניהם מצריכים איזה דבר זה לפי צד אחד וזה לפי צד אחר וזה בא ועושה אותו דבר לפי שני הצדדים שאף זה נקרא כסיל אלא יברור לו דעתו של אחד מהם הא אם בירר לו דעתו של אחד אלא שנסתפק איזהו דעתו של זה ומצד אותו הספק יוצא שתיהן אין זה בכלל המוזהר כיצד אתרוג הנכנס משנה שניה לשלישית שנחנט קודם שבט ונלקט לאחר שבט והרי שנחלקו בו חכמים ור' אליעזר שר' אליעזר סובר שדינו כאילן ומתעשר כדין שניה וחכמים סוברים שדינו כירק ומתעשר כדין ירק בשלישית והרי שזה בא ומעשר שני עישורין אחד בשניה ואחד בשלישית אין זה נאה הא אם דעתו לפסוק כחכמים אלא שהוא מסופק בהם היאך אמרו אם כאילן אם כירק או שנלקט באחד בשבט ונסתפק לו בבית הלל אם באחד בשבט אמרו אם בחמשה עשר בשבט אמרו אין בזה כלום כל שנולד לו ספק בגוף הדבר כך ראוי לו לעשות וכן כל הספקות כך הוא לעולם ובדומה לזה הפריש אחד מן החכמים באתרגין שלקט שני עשורין מעשר שני כדין שניה ומעשר עני כדין שלישית.
יש שואלין היאך אדם מפריש שני עשורין שאם הפריש את השני לפי חשבון הנשאר אחר עשור ראשון הרי פיחת במעשר ואם עשרו לפי חשבון ראשון הרי הרבה במעשר ונמצאו פירותיו מתוקנים ומעשרותיו מקולקלים כמו שיתבאר במקומו פירשו בתלמוד המערב שהוא הפריש מעשר שני ופדאו ואחר כך נתנו לעניים מתורת מעשר עני.
ולענין חסרון בשדרה הלכה כבית הלל כמו שיתבאר במקומו: