כבר ידעת על שיעור מקוה שהוא ארבעים סאה וטבילה עולה בהם כל זמן שיהא כל גופו עולה בהם כגון שיהא בתכונת אמה על אמה ברום שלש אמות אבל אם נתפזרו ונשתטחו אם אין כל גופו עולה בהם לא עלתה לו טבילה היה חסר מארבעים סאה אפילו קרטוב והוא אחד משמנה בלוג לא עלתה לו טבילה.
אוכל טמא אינו מטמא אוכלין אחרים אא"כ יש בו כביצה כשיעור בית הבליעה שאין בית הבליעה מחזיק יותר מביצת תרנגולת ומ"מ אוכל טהור מקבל טומאה אע"פ שאין בו אלא כל שהוא וכן מפורש בספרי ואף אנו כתבנוה במס' ברכות מ"ט ב' ובמס' חולין פ"ב א' ובהרבה מקומות וי"א שאף לקבל טומאה צריך שיהא בו כביצה ואינו נראה היה בו פחות מכביצה אפילו שומשום והוא פירור מפירורי החלמון שהם דקים מאד אינו מטמא.
בגד שיש בו ג' טפחים על ג' טפחים נעשה אב הטומאה במדרסו של זב לפי שבשיעור זה הוא ראוי למושב הזב היה פחות מכן אפילו נימא אינו מטמא מדרס ומ"מ מיטמא הוא בכל טומאה כל זמן שיהו בו ג' אצבעות על ג' אצבעות שבשיעור זה הוא ראוי לעניים לעשות בו טלאי.
מנחת העומר הבאה להתיר את החדש לא היתה באה אלא מארץ ישראל ומתבואה שהביאה שליש ביד ישראל הא הביאה שליש ביד גוי אע"פ שנגמר בישולה ביד ישראל אין מביאין הביאה שליש ביום הנף הואיל ולא נגמר בישולה יראה מדקדוקי סוגיא זו שאין מביאין שהרי לגמר בשול אנו צריכים עד שתהא ראויה לטחינה והוא שאמרו אפילו עייל ריבעא בחמשא יומי מי קא מטי כלומר לגמר בשול שאם להבאת שליש הרי משהביאה רביע בחמשא יומי ודאי מגעת היא לשליש מעתה פסח גלגל שהכריעו בסוגיא זו שהקריבו עומר ממה שנאמר ויאכל מעבור הארץ ממחרת הפסח והוא יום ששה עשר בניסן ממילא שעד יום זה לא אכלו מעבור הארץ והוא התבואה החדשה מהיכן הקריבוהו על כרחך מתבואה שלא הביאה שליש ביום כניסתם ובחמשה ימים שמיום כניסתם עד יום הנף נגמר הבשול אם דרך נס אם לקלות הארץ ומהירות בכור בישוליה וא"ת שתבואה הביאו עמהם מעבר הירדן מארץ בני גד ובני ראובן שנגמר כל בישולה ביד ישראל הרי מ"מ כבר נתיבשה ולכתחלה לרך ומלא אנו צריכים כמו שדרשו מנחות ס"ו ב' במלת כרמל מ"מ לא נתברר לנו אם מתורת חובה הקריבוהו הואיל והיה שם משכן אם שלא מתורת חובה אחר שלא הי' זה לאחר ירושה וישיבה ואף מה שהכרענו ממה שכתוב ממחרת הפסח גדולי החכמים שבמפרשי המקראות פירשו שהוא נאמר על יום ראשון של פסח וביאורו ממחרת שחיטת הפסח כמו ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ממצרים האמור באלה מסעי ופירשו בו שאותו היום אכלו מתבואה ישנה שהם פירשו עבור תבואה ישנה מלשון דבר העובר ותבואה בחדשה מלשון דבר הבא ואומר שביום ראשון אכלו מן התבואה הישנה מצד שלא היתה החדשה מותרת להם עד מחרת וחדשו לנו דברים בפירושיהם שאם לא היתה להם תבואה ישנה בליל הפסח כדי לאכול מצה לא היו רשאים לקיים מצות מצה בחדש שאין עשה של מצה דוחה חדש שיש בו איסור לאו על דרך לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך ואיני יודע מה יאמרו במילה בצרעת והדבר רופף בידינו: