הנשיא ר"ל המלך הואיל ואין ענינו תלוי אין לו אצל העלם דבר כלום אלא כל ששגג במעשה חייב קרבן המיועד לו ואם עשה עם הצבור בהוראת בית דין מתכפר לו עם האחרים ואם היו העושים חייבין כגון ששגגו מיעוט צבור לבד והיה המלך מן העושים מביא שעיר ששעיר נשיא הוא במקום כשבה או שעירה של הדיוט:
בית דין שנסתפקו בהוראה אם טעו אם לא טעו אין הצבור מביאין על זה אשם תלוי וכן כהן משיח שנסתפק לו אם שגג בהוראה או באותו מעשה אם לאו אינו מביא אשם תלוי שאין צבור וכהן משיח מביאין אשם תלוי על לא הודע שלהם כמו שיתבאר אבל הנשיא הרי הוא כהדיוט לענין זה וכל שנסתפק בשגגת מעשה מביא אשם תלוי על הדרכים שההדיוט מביאו הואיל ואין שגגתו תלויה בהוראה כמו שיתבאר:
כבר ביארנו באשם תלוי שהוא בא על מי שנסתפק לו אם שגג בדבר ששגגתן חטאת קבועה אם לאו והוא מפורש בפרשת ויקרא והוא לא ידע ואשם והביא איל תמים ואינו מכפר אלא תולה עד שיודע בודאי ששגג ויביא חטאתו וביארנו שהצבור וכהן משיח אינם בדין אשם תלוי כלל אבל אשם ודאי הוא בא על ודאן של קצת דברים וחמש הם א' אשם גזלות ר"ל גזל ונשבע והודה ב' אשם מעילות ר"ל שנהנה מן ההקדש ושניהם בויקרא ג' אשם הבא על שפחה חרופה והוא בפרשת קדושים ד' אשם הבא על טומאת נזיר והוא המפורש בפרשת נשא ה' אשם הבא על טהרת מצורע והוא המפורש בפרשת זאת תהיה וכל שנתחייב באחד מאלו מביא אשם ודאי בין מלך בין כהן משיח כשאר הדיוטות אבל צבור אינם בדין אשם אלא כל העושה נדון כיחיד להביא אשם:
למדת ממה שכתבנו שהכהן שהורה ושגגו אחרים בהוראתו שאינו חייב כלום אינו חייב אלא בהוראה לעצמו ושגגת עצמו כמו שביארנו:
כבר ידעת בסדר עבודת יום הכפורים שכהן משיח מתכפר לעצמו ומביא פר כמו שהתבאר במקראות בסדר עבודת יום הכפורים אבל המלך מתכפר עם קרבן צבור המבואר שם ואין לו קרבן בפני עצמו:
זה שביארנו במשנה בכהן משיח שהורה עם בית דין ושגג עם הצבור שהוא מתכפר עם הצבור לא סוף דבר בשאינו מופלא שהרי הוא סמוך מכל וכל על הוראת בית דין אלא אף כשהוא מופלא כמו שביארנו במשנה ומ"מ אם הוא מופלא והם אינם מופלאים אין הוראתם כלום וכל הצבור מביאין קרבן יחידים וכהן משיח מביא את קרבנו ואם הוא אינו מופלא ושגג בהוראת עצמו פטור מכלום: