בְּשִׁבְעָה בְּאִייָר חַנוּכַּת שׁוּר יְרוּשָׁלָיִם דִלָא לְמִסְפָּד: On the 7th of Iyyar was the dedication of the wall of Jerusalem, and it is forbidden to mourn thereon.
בשני מקומות כתוב במגלה הזאת חנוכת ירושלים דלא למספד אחד כשעלו ישראל מהגולה ואחד כשפרצוהו מלכי יון וגדרוהו בית חשמונאי שנאמר ותשלם החומה בעשרים וגו' ואף על פי שנבנתה החומה עדיין השערים לא עמדו שכן הוא אומר גם עד העת ההיא [דלתות] לא העמדתי בשערים ואומר הוא יבננו ויטללנו ויעמידו [דלתותיו] מנעליו וגו'. ואומר ויפקדו המשוררים והשוערים ועושי המלאכה וכשגמרו לבנותם אותו היום עשאוהו י"ט:
בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר בֵּיה נְכִיסַת פִּסְחָא זְעִירָא דִלָא לְמִסְפָּד: On the 14th thereof (was slaughtered) the Minor Passover, on which it is forbidden to mourn.
וזו השיב ר' יהושע את ר' אליעזר שהיה ר"א אומר אבר מן החי טמא ואבר מן המת טהור אמר לו ר' יהושע אם אבר מן החי טמא ק"ו מן המת מה אם החי שהוא טהור אבר הפורש ממנו טמא המת שהוא טמא לא כ"ש. וכתוב במגילת תענית פסחא זעירא דלא למספד ק"ו לפסחא רבא. ועוד דבר אחר השיב ר' יהושע שהיה ר' אליעזר אומר זכין לקטן ואין זכין לגדול. א"ל ר' יהושע אם לקטן אמרת ק"ו לגדול. וכמצות פסח גדול כך מצות פסח קטן.
בְּעֶשְׂרִין וּתְּלָתָא בֵיהּ נַפְקוּ בְנֵי חַקְרָא מִיְרוּשָׁלֵם: On the twenty-third of Iyar the residents of the Chakra (the fortress built by the Greeks in the time of Antiochus to dominate the Temple Mount) went out from Jerusalem.
הוא דכתיב וילכוד דוד את מצודת ציון היא עיר דוד זה הוא מקום הקראים עכשיו שהיו מצירים לבני ירושלים ולא היו ישראל יכולין לצאת ולבוא מפניהם ביום אלא בלילה וכשגבר בית חשמונאי הגלו אותם משם ואותו היום שעקרום עשאוהו י"ט:
This is what is written “And David conquered the stronghold of Zion which is the city of David.” (Shmuel I 5:7) this is the place of the karaites (?) right now. Since they were troubling the people of Jerusalem and they were unable to go out or in except at night, they declared the day they were driven out as a holiday.
בְעֶשְׂרִין וְשִׁבְעָה בֵּיהּ אִיתְנַטִילוּ כְּלִילָאִי מֵיְהוּדָה וְמִירוּשָׁלֵם: On the 27th thereof was discontinued payment of the tribute (from Judah and Jerusalem).
שבימי מלכות יון היו מביאים עטרות של ורד ותולין אותן על פתחי בתי ע"ז שלהם ועל פתחי החנויות ועל פתחי החצירות ושרין בשיר לע"ז וכותבין על מצחו של שור ועל מצחו של חמור שאין לבעליהן חלק באלהי ישראל כמו שהיו פלשתים עושים כמ"ש וחרש לא ימצא וגו' והיתה הפצירה פים וגו'. וכשגברה יד בית חשמונאי בטלום ויום שבטלום עשאוהו יום טוב: