1
[כד] שם "אלה" הנחתו על הקללה התנאיית, דהיינו שהוא תולה הקללה בקיום או שלילת איזה דבר, שאם יעשה כך וכך יזדמן לו כך וכך, אמר "ושמעה קול אלה" (ויקרא ה א), דהיינו שמשביע את העדים אם לא תבואו ותעידונו יחול בכם כך וכך, כמו שאז"ל (שבועות לה א) יככה אלהים אם לא תעידוני זהו אלה הכתובה בתורה, ואמר "תהי נא אלה בינותינו" (למטה כז, כח) "והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה" (במד' ה, כא) דהיינו אם לא שכב הנקי, ואם שכב חנקי, וגזרת "אלה" מן "אל" המורה על החלטת הרצון (רש"פ), והשבועה הפשוטה היא שנשבע סתם שאינו תולה אמיתת דבריו בעונש קללה, ואין בה תוקף כ"כ כמו באלה, לכן הזכיר אליעזר לשון אלה להורות על חוזק קיום דברי אדונו שלא ישנה מאומה, אבל אונקלס ויוב"ע תרגמו "מְמִומָתִי" כמו שתרגמו משבועתי והם לדעתם שמות נרדפים