[ב] הח' ר"י סטנאב כתב, כי שדי ושדים הם מהכפולים, וההבדל ביניהם הוא שקודש חזק וחול רפה ושניהם ענינם תוקף ושדידה, זה באמת וזה בדמיון, ר"ל הוא ית׳ שודד ומנצח כל עומד כנגדו, והשדים ידמו המאמינים במציאתם שהם שודדים כל טוב מבעליהם, ובפירושו להמורה בפ' ל"ו מהח׳ השלישי, כתב שדים נגזרים משרש "שדד" וממובן שודד שהוא שם הונח להורות על התקיף בלי אמת וצדק, אשר ככה הדמיונות הכוזבים שודדי האמת והצדק מהכח השכלי, נקראים בזה השרש מזה המובן שדים, וכשהשי״ת מנצח ומשדד אלה השודדים לבל ישודדו אוהביו, נקרא על שם הפעולה בשם שדי, ולזה כאשר שמר על האבות להצילם משוד מלכי ארץ, מנמרוד ואבימלך ופרעה, ככתוב "ויוכח עליהם מלכים", "אל תגעו במשיחי" נאמר על זה "וארא אל אברהם באל שדי", אולם אלוה הוא שם תקיף ובעל יכולת אמיתי וצדיק כמו השופטים והמושלים ומלאכי אלהים, וזה טעם אמרו "יזבחו לשדים לא אלוה״ פיי לתקיף מדומה לא אמיתי", ורש"י ז"ל פי', אני הוא שיש די באלהותי לכל בריה, וקרוב לזה פי' המורה (ח"א פ׳ ס"ג) וכן פי' רבינו סעדיה גאון, שענינו מלשון די מחסורו, כלומר שהוא מספיק חסרון כל הנמצאים כולם, ועיין בפי׳ הח׳ ז״ל (שמות ו ג) שהשיג עליו וכתב "ולא אדע לפירוש זה, כי איך יקרא שם אשר די, רק להיותו תאר כמו טוב וסלח״ (תה׳ פו ה) "עלי לבי "דַוָי" (ירמי' ח' יח)" ועיין בס' הגדרים שפ' ג"כ שהוא משרש "די" השי"ן מקום אשר, ואחריה דגש כמנהג כל שי"ן המשמשת, והטעם אשר הוא די לכל חפץ, ומה שטען הראב"ע איך יקרא שם אשר הוא די, הנה יעמד נגדו אהיה אשר אהיה, ועיין ביאור רש"ד (ברא׳ מג יד) ובביאורי לשמות ו' ג: