1
[כא] הנראה לי שכוונתו במלאכיו רוחות היתה אל הרעם שידוע ממנו שהוא קול אד עשני נעצר בבטן העב אחרי שובו רוח מצטער בו, ובוקעו לצאת ממנו קול הסער ההיא, והבקע ההיא הוא קול הרעם ובמשרתי האש הלוהט אל הברק שידוע ממנו ג"כ שהוא האד ההיא העשני בהתלהבו בצאתו מן הבקע הצר ההיא שנעשה בעב, ושיוצא ממנו לכח התנועה החזקה שמתנועע בעת היציאה (יקוו המים, להח' ר"ש ן' תבון) ובדרז"ל (ב"ר פ"ג, פדר"א ריש פ"ד, תנחומא חיי סי' ג מדר' תה' סי' כד) בשני נבראו המלאכים והוא דעת ר' יוחנן, ור' חנינא אמר בחמישי נבראו, ועיין ביאור הגרד"ל לפדר"א שמביא מזהר דף יז, ול"ד ששני הדיעות אמיתים: