השבעתי. דמן. דם המילה:
אבל בדורו גרסי':
ומשיאין. לשון לקיחה כד"א ישא פרעה את ראשך:
של מעלה כו' עד שלמטה. בצבאות משמע שני צבאות צבא מעלה ומטה:
שלא ימרדו על המלכיות גרסינן וכדמפרש לקמן:
דיקי. עלבון וחרפה כ"פ הערוך:
על עמך. אלו ישראל:
אומתך. אלו המצריים:
על עצמך. וחטאת מדבר לנוכח עצמו קרי ביה וחטאת בקמ"ץ:
ושלא ידחקו. פירש"י בכתובות פ' י"ג שלא ירבו ברחמים על הקץ יותר מדאי ולישנא אחרינא פירש"י וגרס שלא ירחיקו את הקץ בעונם:
מסטירין. סודות סוד העיבור:
חומה. פירש"י ביד חזקה כולם יחד ועי' בפ"ק דיומא:
א"כ כו'. כלומר לעת הקץ יהיו א"כ מותרים לעלות בחומה:
למה מלך כו'. ומשני לקבץ גליותיהן וכולם יחד יעלו בשם ה' ובאות אמת פירשו אח"כ ולא אדע אם הוא להרע או להטיב:
ומשנולד כו'. כלומר והאמת הוא שלא התחיל מנין ארבע מאות שנה אלא משנולד יצחק שנאמר כי גר יהיה זרעך:
עד שנעשה כו'. שבשכר המאכל שהאכיל עשו את יצחק ברכו לבסוף והאריך מזה בספר הזוהר ובעוד שאותו זכות קיים צריכין אנו להשתעבד תחת ידו וזהו עד שתחפץ:
מדת הדין. ותי"ו מן שתחפץ היא נסתרת לנקבה: