ה"ג אכלו ממנה אחד ושלשים יום דאמר ר' שילה ששים ואחת סעודות היה לישראל מחררה זו ממנה אתה יודע מה אני כו' וכן מצאתי בספר ישן ועיין בילקוט ובפירש"י בפ' בשלח ושם בביאורי מהררא"ם ושם בספר רבינו בחיי ובש"ר פרשה כ"ה גרסי' ג"כ ל"א יום ועיין שם ואותם ל"א יום הם ט"ז מניסן וט"ו מאייר וליל ט"ו בניסן אכלו מצה במצרים ומיד בשחרית של ט"ו אכלו מן החררה שהוציאו עד שחרית של חמשה עשר באייר ועד גם כן בכלל ומפני שראו שכלתה החררה נתרעמו הרי שאכלו ממנה ס"א סעודות ואע"ג דבסדר עולם כתוב שאכלו מן החררה כל ל' יום וכן הוא בשמות רבה פרשה ג' ובילקוט שיר השירים לא קפד לממני חד יומא היותר על ל' ורבינו בחיי כתב בסדר בשלח שאכלו מן החררה אף ליל ט"ז באייר וא"כ אכלו ממנו ס"ב סעודות וכן היא גירסת הספר שלפנינו אכן במכילתא גרס בהדיא ס"א סעודות והכי גרס רש"י בפ' בשלח ובשיר השירים וגס לפי זה קשה שלא היה להם להתרעם ביום ט"ו מאחר שהיה להם לאכול עוד שיעור סעודה אחת לערב ואין מעצור לה' להושיע שיספיק להם עוד זמן ועידן כמו שנתברכה החררה עד כה שלא הכינו אותה לכל היותר רק לשבעה ימים וכמו שהקשה ג"כ מהררא"ם ז"ל:
ה"ג ממן שהאכלתי:
עסיס וגו' גרסי' וסיפיה דקרא והגבעות תלכנה חלב. ובילקוט גרס שמתוק כדבש שנאמר וטעמו כצפיחת בדבש ול"ג בחלב:
ה"ג ואת תהוי כותייהון. פי' כמוהם וכיוצא בהם שימות גם הוא ולא יכנס לא"י או צ"ל סופיהון פי' שימותו כולם ואחר כך ימות גם הוא אחריהם:
הרי ששה ימים. עיין בשמות רבה פרשה ג' ובויקרא רבה פרשה י"א:
צוררה לך. כלומר אזכרנו לך כדבר הצרור בכנף בגדו ולא יפול ממנה צרור ארצה:
שהיא שלו. כהונה הגדולה:
כל שבעת ימי אדר. עיין מזה לעיל בפרשת וילך:
גדיים. בניהם של יוצאי מצרים:
תיישים. יוצאי מצרים עצמם והוא היה רועה על התישים ועיין בשמות רבה שהגירסא נשתנת:
אומר לך עד מתי גרסינן:
הקוצין כו'. סיחון ועוג היו קשים ורעים כמו קוצים הללו ועיין בשמות רבה שנשתנת הגירסא לשבח: