ירידה לירידה. דאל"כ הרי נשואי יהודה היו הרבה קודם מכירתו של יוסף כמה שנים כמו שהוכיח יפה מהר"ר אליהו מזרחי:
הכר להכר. להגיד שהקב"ה פורע מדה כנגד מדה:
באסטרולוגין. חכמת חוזה בכוכבים:
אם מבתה. ויוסף לקח בת פוטיפר ובני בנים הרי הם כבני:
ה"ג למימר אלא ויעש ה' אלהים:
שלא להפסיק כו'. נתבאר לעיל סוף פרשה י"ח:
ודי מהלכין בגוה. מדבר בנבוכדנצר ואח"כ מספר והולך מיד עניני בלשצר ואח"כ מספר והולך עניני דריוש והיכן הוא אויל מרודך שהיה ג"כ בן נבוכדנצר ומלך קודם בלשצר:
רשע אל רשע. נבוכדנצר היה רשע וכן בלשצר ואויל לא היה רשע שהרי בטל גזירות אביו:
גיותן. ונבוכדנצר אמר אעלה על במתי עב ובלשצר משתמש בכלי קדש:
קוצץ. פירש הערוך קוץ ודרדר:
הפסק מלכות. של בלשצר דכתיב ביה בליליא קטיל וגו' להפסק מלכות נבוכדנצר:
ה"ג כשדאה ודריוש מדאה קבל מלכותא וגו':
והן הוא כו'. והיכן הוא בשנת שלש וגו' דכתיב אח"כ והיה לו לסיים קודם עניני בלשצר:
פיוטין. כפייטי הזה שמחבר וכותב דברים מלבו ולא ברוח הקדש ועכשיו שנכתבו שלא כסדר הויתן ידעו הכל כמו שנאמר לו ברוח הקדש כך כתבן הנביא וכ"מ שוב בפי' רש"י:
לסרג כו'. פי' רש"י לפיכך הרחיק בשנת שלש דכתיב אצל חזון נראה אלי ללמד על הכלל כולו. לסרג. לחבר ולארוג כמו אין מסרגין המטות:
מתבעי מימר. היה צריך לומר:
השטר מצוי כו'. חוב של החטא שחטאו במכירת יוסף שכולם יחד מכרוהו:
אין אחד כו'. בתמיה פירש רש"י ומה מועיל לכם הפיזור כיון שכולכם בעצה אחת ועוד פי' רש"י ז"ל וי"ל להפך אין כולם נתפשין ע"י אחד עכ"ל:
שהוא ממצה גרסינן. פי' מריקה וממצה אותה עד גמירא שלא נשאר בה כלום רק השמרים ודרש מצא לשון מיצוי ומירוק:
ונפרנס. להשיא לנו נשים וכדמפרש ואזיל היה יעקב אבינו זקוק כו'. וצ"ל שאתיא כמ"ד וכל בנותיו ממש ותאומות נולדו עם השבטים דאל"כ למה היו צריכין לו: