מזבלה כו'. דרש זבדני כמו זבלני לשון זבל בחילוף אותיות דטלנ"ת וכמו שפי' בעל העקידה כלומר לעולם יעשה האדם את אשר ימצא בידו לעשות ועל ה' ישליך יהבו והוא יגמור בעדו כמו שראינו בלאה שזריזותה והשתדלותה עמדה לה:
תניינא כו'. בפ' הרואה תנן הצועק על מה שעבר הרי זה תפלת שוא כיצד כו':
תפלת שוא. מפני שיצירת הולד כבר נגמרה למ' יום:
ביושבת. אז היא תפלת שוא אבל מקודם לזה אינה תפלת שוא:
הדא מתנית'. משנה זו שאמרה כיצד היא תפלת שוא איירי ביושבת על המשבר כן הוא בהדיא בירושלמי דפ' הרואה:
ואחר ילדה בת. משמע אחר שנגמר יצירת ובריאת הזכר לגמרי ולא היה חסר אלא יציאתו לעולם וקשה לרבי ינאי שאמר שבשעה שיושבת על המשבר אי אפשר להשתנות ומשני עיקר ברייתו זכר היה כמו שאמרה ומתפלתה של רחל נהפך מיד לנקבה וכן פי' רש"י ובסוף פרק הרואה משמע דה"ג והכתיב ואחר ילדה בת ואמר ר' אבא עיקר ברייתו כו'. וקשה לכל הני תנאי דלעיל דסברי דלא מהני צלותא אחר ארבעים יום ומשני אמר רבי חנינא האמהות נביאות היו והיה עמהם דרך נס ושנוי טבע והכי משני נמי בפרק הרואה. והכי סליק שפיר טפי:
עוד זאת. רחל עיקר: