בהמות. בהררי אלף:
הצבוע. פירש"י בירמיה עוף צבוע בגוונים הרבה:
כתיב בהם למיניהם. פירושו שלא במינה אסור להרביע. [והכי מפרש בירושלמי בהדיא]:
ה"ג מצודתא על כהנא. ר"ל פרש לו מצודה על כהנא (ותפשו) במה שהשיבו שאסור להרביע. [ול' פרש מצודה לא נופל יפה עליו וגם בירושלמי ל"ג ליה כלל]:
והלא אף הדנים כו'. ואין שייך אצלם הרבעה שהרי אין תולדותם דרך הרבעה שהנקבה משלכת זרעה על פני הארץ ואח"כ מפיל הזכר זרעו על זרעה. [כמ"ש רבינו בחיי פ' תזריע]:
ה"ג [בהא פרס כהנא מצדתא על רשב"ל וצדייה. פירוש פרס לו מצודה ותפסו בקושיתו שאין בידו להשיב:
א"ר יונה יכול אני מקיים לה משום מנהיג. והיך עבידא מביא שני דגים כו'] יכול אני מקיים למינהו. הכתוב בדגים מדבר להנהיג אותם אסור בשאינו מינו ואינו מדבר בהרבעה. ופריך והיאך עבידא פירוש היאך עושין להנהיג שני דגים ומשני מביא שני כו' וכן מצאתי שוב בתוספות בבבא קמא סוף פרק שור שנגח את הפרה (דף נ"ה):
מיירין. [פי' הערוך] בלשון יון (לבן) [שחור]:
אספרון. (שחור) [לבן] וממילא הן שני מינין:
הנוהג בהן. באיזה מין שאמרו שכלאים נוהג בהן אסור לחרוש וכו':
הטווס. פפ"וו: