תרין אדרעין כו'. שני זרעותיו של יעקב אבינו כשני עמודי שיש:
עמודין דיפרא סופא. ופי' הערוך עמודי שיש ורש"י פי' שם מקום ובתנחומא פר' ויחי בפסוק ויתמוך יד אביו גרס כשני עמודין שבתוך דימוסין שבטבריא:
חייטיתנון. היתה תופרת אחד אל אחד עד שהספיקו על ידיו:
הוגנין. עיירים קטנים כדאמרינן בפרק ד' מיתות נפישי גמלי סבי דטעינן משכא דהוגנין ובילקוט פרשת פינחס גרס על שני גמלים:
והיו רגליהם שפופות. נגררים על הארץ מרוב גדלם ולכן היו עורות העזים מספיקים לכסות ידי יעקב:
ואוכלים ממנו. הרי העזים היו גדולים הרבה ולכן היו מספיקים עורותיהם לכסות ידי יעקב ואי אתה צריך לומר שתפרם:
והלא עגלים נשחטין כו'. פירש"י בשם רבו מאחר שהעזים כל כך גדולים העגלים לא כ"ש ואף על פי כן היו נשחטין וכן הזיתים היו נקצצים אף על פי שהיו קשים ביותר ועפר היה נמצא בהרים שהיו זורעים שם אף על פי שראשם בשמים ומה אתה מתמה על אלו גדיי עזים שהיו מספיקים לכסות ידי יעקב שכשם שכל אלו היו מעשה נסים גם אלו עזים היו מעשה נסים ואין אתה צ"ל שתפרה אותם:
לותה אותה כו'. דייק כן מדכתיב ותתן את המטעמים וגו'. ויבא וגו'. משמע שלא היה מן נתינת המטעמים עד ההבאה של יעקב שהייה כלום וזהו משום שלותה אותו עד הפתח: