1
שחוז. שלא יהא בו אחד מב' מדות שפוסלים הסכין לשחיטה ולשון שא נא קא דריש כמא דאת אמר אין משחיזין את הסכין אבל משיאה על גבי חברתה בפ' ב' דמס' ביצה:
2
סב מאני זייניך. כך גרסינן פי' קח כלי זיין שלך ודרש שא כמו ונשא את ראש:
3
למאן דחזי ליה גרסינן. פי' למי שהוא ראוי אליהם ונבואה נזרקה בפיו ולא ידע מה ניבא:
4
נאמרו בו גרסינן. ופי' בעץ שאכל ממנו אדם הראשון ועיין לעיל פר' בראשית ובקהלת בפסוק ברבות הטובה:
5
וכן יצחק כו'. כשם שהקפידה חוה על טוב טעם כך הקפיד יצחק:
6
רבו אוכליה וגו' גרסינן. וסיפיה דקרא ומה כשרון לבעליו כ"א ראות עיניו:
7
לא דמי כו'. פירש"י והערוך אינו דומה מי שרואה לפניו סל והוא ריק מלחם ולפיכך נשאר רעב למי שרואה סל מלא פת אע"פ שאינו אוכל ממנו נעשה שבע וע"ד שאמרו חז"ל בפ' יום הכפורים אינו דומה למי שיש לו פת בסלו כו':