שהרעיש כו'. מפני שכתוב בהדיא בדבר ה' שמים נעשו וכאן כתיב ויעש. והרמב"ן ז"ל כתב שמקום התימה היה שמיד אחר האמירה דכתיב ויאמר אלהים יהי רקיע כתיב אחריו ויעש וגו' משא"כ בשאר הימים שמיד אחר האמירה כתיב ויהי כן. ואולי היה לו פירוש נסתר ולא רצה לגלותו וזהו ענין הרעש עכ"ל [ועיין במורה נבוכים ח"ב מאמר כ"ז ובפ"ח ממאמר התחי' להרמב"ם]. ורש"י פי' שהרעיש נפטר מן העולם כדאמרינן לעיל לא היו ימים קלים כו':
ה"ג בילקוט במאמר הן דכתיב בדבר ה':
ערוך מאתמול. מדבר בגיהנם דכתיב בסיפיה מדורתה אש ועצים:
מחלוקת. חלוקה:
אתמהא. וכן כאן האי טוב מאד שב על כל מלאכת שש הימים ולא הגיע ליום שני רק שתות מהאי טוב:
את שלו. גזר דין של עונש:
מתחת ידיהן. ע"י המים המה מי מריבה:
לגיון. פי' הערוך חיל של אנשי מלחמה:
אל יכתב בהן כי טוב. שמו של הקב"ה טוב. כד"א טוב ה' לכל:
דור הפלגה. לקמן בפ' נח פ' ל"ח דרש ויפץ אל תקרי ויפץ אלא ויצף שהציף עליהם מי הים: