אסטנוסיס. אנשים מפונקים התאבים טעם טוב ברכו בטעם טוב וכדמפרש ואזיל:
אותן ערבו לי. אותם שאכלתים בשבת והיו צוננין ערבים עלי:
תבל. תבלין:
קלרין. [פירש"י והערוך] אוצר:
אית לך שבת. בתמיה:
בזכות מה הם חיים. כלומר חיי העושר שעני חשוב כמת ובפרק כל כתבי גרס מעשרין:
בזכות התורה. שנאמר בה כי היא חייך וכתיב בשמאלה עושר וכבוד:
בזכות מעשר. דכתיב עשר תעשר ודרשו חז"ל עשר בשביל שתתעשר:
שהן מכבדין כו'. וכמו שדרש למעלה ברכת ה' היא תעשיר:
דיוסקוס. פי' הערוך שולחן:
כל כך למה. היה התינוק מכריז כך:
שלא תזוח. תתגאה ויזכור כי מאת ה' היתה זאת:
לא על מגן. לא על חנם באת לך שיש לך זכות גדול לתלות בו:
עובדא הוה כו'. מעשה היה בעיר רומי בערב יוה"כ שנקרא צומא רבא הגדול [והחמור] והיה שם חייט אחד אומן תופר בגדים במחט והלך לקנות דג אחד ונמצא שלא נשאר אצל הדג מי שחפץ לקנותו אלא הוא ונער אחד עבד לאיפרכוס הוא שר העיר והיה זה מעלה אותו בדמים והאחד העלה יותר עד שהגיעו דמיו לשנים עשר דינרים ולקחו אותו החייט:
[דמטיא שנים עשר גרסינן:
הכי גרסינן בענתא דאריסטון אמר איפרכס לטלייה כו'. בעת של סעודת הצהרים אמר השר לנערו למה לא הבאת לי דג כאשר צויתיך א"ל אדוני מה אכפור מפניך הלכתי לקנות דג ולא היה שם אלא דג אחד. ונמצאתי אני ויהודי אחד העומדים עליו לקנותו. והוה הוא מסיק גרסינן פי' והיה היהודי מעלה אותו בדמים וכן אנכי העליתיו בדמים עד שהגיע לי"ב דינרים מה היית רוצה שאביא לך דג בעד שנים עשר דינרים בתמיה:
מן הוא. מי הוא אותו יהודי. אמר ליה בן אדם פלוני:
שלח בתריה גרסינן. שלח אחריו ובא אצלו אמר לו מה ראית אתה יהודי חייט שאכלת דג בשנים עשר דנרין אמר לו אדוני יש לנו יום אחד שכל עוונות שאנו עושין כל ימות השנה הוא מכפר עלינו. וכשבא אותו יום אין אנו צריכין לכבדו בתמיה: