מהו ויכל כו'. וכי בשבת היה עושה מלאכה והכתיב וישבות ביום השביעי:
והורידה כו'. [כדמפרש ר"ש ואזיל והכי מוכח בילקוט] אבל רש"י ז"ל גרס והדרה משתחשך. פי' החזיר ידו מן המלאכה משתחשך:
וציירה. [פי' הערוך] ציורים. בקורה ובכתלים:
מה היה העולם חסר שבת. פירש"י יום הקילוס [וכן מפורש בספר יצירה] כשברא הקב"ה שמים וארץ עשה ממונים לכל מה שברא למזלות ולדשאים ולאילנות ולימים כשבאת יום השבת נתקבצו כל הממונים וקלסו להקב"ה ואמרו מזמור שיר ליום השבת ע"כ אבל בפירש"י בחומש משמע שהעולם היה חסר מנוחה וכאשר בא שבת הרי בא גם כן מנוחה ונגמרה המלאכה בלי חסרון ופירושו ויכל אלהים עם יום השביעי מלאכתו:
בעמל כו'. כלומר שהכתיב על עצמו לשון מלאכה על דרך שאמרו בעשרה מאמרות נברא העולם כו':
ומה נברא בו. בשבת מאחר ששבת מכל מלאכתו:
שאנן כו'. כמ"ש חז"ל מה היה העולם חסר מנוחה באת שבת באה מנוחה:
אסטאטיבא. [פי' הערוך] גוזר מנוחה על עבדיו [וכן פירש"י]:
דונטיבא. [פירש הערוך] מתנה:
ויברך. פירושו לשון מתנה כד"א קח את ברכתי וכן אצל בת כלב: