כיצד הוא עושה לה גרסינן:
אמרו לו לא אם אמרת גרסינן]:
הכי גרסינן בספרי נחשדו ישראל על הסוטות ולא נחשדו על הנדות. ובירושלמי לא גרס ליה ולא בתלמוד דידן בפ"ק דסוטה:
שלח בתר כו'. בירושלמי משמע ששלח אחריה להעלותה מבבל לא"י:
אף הוא שכר כו'. נראה שהיתה נשבית דוגמא מעשה דזכריה בן הקצב בפ"ב דכתובות:
ה"ג בספרי חכמים אומרים קרבן שמכשירה:
[ה"ג שם שקיפח' נזירות בראשה]:
סלת. מובחר מן הקמח כדאמרינן במסכת אבות מוציא את הקמח וקולטת את הסלת:
הניחו לי כו'. כלומר הניחו לי לאמר טעם נאה ומקובל כחומר הזה וחומר פי' התוספות בשם ר' הילל מרגלית ע"א בושם שריחו נודף ורבינו סעדיה גאון פי' כמין המעשה דבלשון ארמית אומר אדם לחבירו מה חמריך מה מעשיך ושוב עיין בפירש"י:
ה"ג אבל צק הוא על שיריה. פירוש שירי המנחה אחר הקרבת הקומץ שהיה נאכל לכהנים וכתיב ביה למשחה שיאכלהו דרך גדולה כדאיתא בפ' היה מביא:
בשתי אזהרות. מדלא כתיב חד לא יתן על השמן ועל הלבונה:
מגיד. הכתוב:
זכות וכו'. שע"י מנחה זו נזכר זכותה ג"כ:
[ה"ג אף זו לטובה שנאמר ואם לא וגו' אין לי אלא מזכרת עון זכות מניין:
ה"ג אם מדת פורענות המועטת הרי הוא מזכרת עון מדה טובה כו':
ה"ג שדרך הדין לוקה בו יתקיימו כו']:
ג' חדשים. ה"ג בפ' היה נוטל:
[ואם אתה אומר גרסי':
ה"ג מדחה אתה את המים בפני כל הנשים השותות]: