אמר המחבר כו' התחייבנו לזכור אח"כ מה שהאדם חייב לנהוג בו כשיתברר אצלו רצה לומר אחר שיתברר לאדם כל זה שיש אלהים בשמים ובארץ והוא לבדו ברא הכל ויתברר אצלו כמה טובה כפולה למקום יתברך עלינו כמו שכתבנו בשני. השערים העוברים יהיה התולדה מזה שמחוייב האדם לקבל עליו עול עבודת הבורא יתברך בעבור טובותיו: i.e. once all this has become clear to a person, namely, that there is a G-d above and below and He alone created everything, and it has also become clear how much abounding beneficence He has bestowed on us, as written in the previous two gates - the consequence of this is that a human being is under duty to assume on himself the yoke of the service of G-d.
כפי אשר יחייבוהו השכל למטיב על מי שהטיב לו רצה לומר שהרי השכל מחייב להכניע ולעבוד למי שמטיב לנו כלומר מי שמטיבין לו חייב להכניע א"ע ולתת הודאה להמטיב על הטובה שמקבל כמו שיתבאר וכן כתב לקמן בסוף פתיחה זאת ובפרק ג' עיין שם:
ונעלה מזה אל מה כו' ונקח ראיה ללמוד מזה אם אדם לאדם מחוייב להודות על טובתו כמו שיתבאר אם כן כמה האדם חייב לבורא יתברך אשר אין קץ לחסדו ולטובו כמו שיתבאר:
ונאמר כי מן הידוע כו' שהכל הולך אחר הכוונה אם הוא מטיב בלי שום פניה ואף שלפעמים יקצר וימנע מלהיטיב מחמת שקרה לו מקרה ואונס שאינו יכול להיטיב על כל זה: [According to reason] everything goes after the intent. If he benefits him without outside interest, even though sometimes he falls short and is prevented from this due to some incident or mischance, nevertheless - we are under duty to thank him for his good intention and faithful heart.
הודאתו חובה עלינו חייבין אנחנו להודות לו על כוונתו הטובה ולבבו הנאמן:
והרביעי כו' ולגמול העולם רצה לומר גמול העוה"ז שמא יצטרך הוא לבריות ירחמו עליו גם כן כמו שמפרש לפנינו:
ושהוא כואב על ענינו ר"ל שהוא כואב ומצטער וחומל על דלותו ועניו:
כי הבן נתח מהאב עצם מעצמו ובשר מבשרו:
עם עוצם תקותו (או תשוקתו) בו שהרי האדם מתאוה שיהיה לו בנים ובודאי כוונתו לטובת עצמו וי"מ שמקוה בו טובה לעת זקנתו או להביאו לחיי העולם הבא:
והלא תראה כו' שהוא מרגיש על בניו יותר מעל גופו ומטריח את עצמו כדי שינוח הבן ויתעדן:
עם מה שהטבעו שהרי הטבע הוא שירחמו האבות על בניהם כמו כל הבעלי חיים מרחמין על בניהם בטבע:
ואם האב מוכרח בזה כו' ר"ל ואע"פ שהאב מוכרח לעשות זה בדרך הטבע ועוד שהטובה היא מאתו ית' והאב הוא רק שליח להיטיב בטובת האל לבניו ועם כל זה חייב הבן בכבוד האבות כנ"ל:
אבל טובת האדון כו' לתקן ממונו בממונו שאין יכול לעשות מלאכתו בעצמו לכן קונה עבד בממון ועושה עמו טובה כדי שיתקן עבדו את שאר ממונו.
אבל טובת העשיר וכו' הוא כסוחר ר"ל אף אם כוונתו לשכר עוה"ב הוא כסוחר שקונה עתה סחורה בדמים מועטים וכוונתו שישתכר אחר כך בסחורה זו מעות הרבה כן הדבר בנותן צדקה לקבל שכרו בעולם הבא במתנה המעוטה שנותן לעני רוצה לקנות הנאה גדולה קיימת דהיינו העולם הבא: for the sake of a heavenly reward -- i.e. even if his intent is for heavenly reward [which is the highest of the ulterior motives], nevertheless, he is like a merchant who purchases merchandise with little money with intent that he will profit afterwards with this merchandise a lot of money. So too, for one who gives charity to receive heavenly reward. With the small donation he gives to the poor person, he intends to acquire a great and enduring pleasure, namely, the afterlife.
בטובה שהפקידה האלהים בידו כו' שבודאי הטובות היתרות שיש בידי אדם יותר מצרכם הוא רק כפקדון אצלו והוא כגזבר וגבאי עליו לתת אותם למי שיהיה ראוי לתת לו כמ"ש הר"מ אלשיך על פסוק וחי אחיך עמך רצה לומר חי של אחיך רצה לומר פרנסתו וחיותו הוא עמך ואצלך כי השם יתברך רוצה לזכות לעשיר במצות צדקה ויחלץ העני בעניו:
אם לא ברכוני וגו' ורישא דקרא אם אראם אובד מבלי לבוש ואין כסות לאביון אם לא ברכוני וגו' כדלקמן:
כמש"ה רבים יחלו פני נדיב ר"ל יבקשו ויחננו פני נדיב:
וכל הרע וגו' ר"ל הכל ריעים וחברים לאיש הנותן וגומל חסד:
ויראה לך זה רצה לומר יתבאר לך זה:
אחד מהם בענין גדולו ועוללותו איך הוא נתגדל מקטנותו ועוללותו מלשון עולל ויונק:
ומה שנראה עליו מחוץ ממה שהוא קרוב מהם רצה לומר דומה להלכלוכים והטינופים שבתוך האדם אם אינו רוחץ זמן רב מהצרעת והכנים והדומה משא"כ בבעלי חיים אף על פי שאינם רוחצים: and the similar appearances on the skin -- i.e. it is similar to the filth and foulness inside the body if he does not wash himself for a long time, such as skin diseases, or the like, unlike the animals even if they don't bathe.
כשיחסר כח הדבור ר"ל השכל שהוא כח הדבור ואם אין בו כח השכל:
למאורע שאירע במודו לפגע שקרה לו במוחו ולכן הוא חסר דעה ואז הוא נעוה ונתעה כדרך המשוגעים ואז הוא גרוע מהבהמה כי הבהמה אף שאין בה שכל אינה עושה מעשה משוגע שלפעמים הוא משחית את עצמו וממית את עצמו משא"כ בע"ח שמכירין טובתם ויכולין לעשות תחבולות להשיג מזונותם כמו שנראה בקורי עכביש או דבש דבורים וכיוצא מה שהרבה משכילים מב"א לא יוכלו לעשות כמותם כיוצא בהן: due to a brain injury -- hence, he lost his ability to reason, then he is "stupider and more senseless", like the way of the crazy people. For then he is worse than an animal, because despite that an animal does not have an intellect, nevertheless, it does not act crazily. Sometimes he inflicts on himself serious injury or even kills himself, unlike the animals who recognize what will be to their advantage and show ingenuity in obtaining their food such as the spider's web or the honeycomb of the bee, or the like, something which many wise men cannot do like them.
כ"ש מי שיפקד שכלו מי שחסר השכל שלא יכול לעשות שום דבר:
ורישו לדבר שימלא מחסורו שהוא רש וחסר לאותן דברים שהאדם צריך למלאות חסרונו כמו מזונותיו ובגדיו ומכולם הוא רש וחסר מהם:
ושבראהו כמו שבראהו רצה לומר שברא את האדם כמו שנראה לעין שבראהו מן החסרון בעצמו כלומר מן האין והאפס ליש אם כן תחלת בריאתו חסד וטובת האל יתברך:
והוא רש כו' אף לאחר שיצא לאויר העולם צריך לכל דבר והוא נעור וריק מהכל עד שייגע ויטרח בזעת אפו לתקנתו:
וזה מחמלת הבורא עליו כו' ר"ל שכל מה שעושה השם יתברך עם האדם הוא הכל לטובתו וחמלתו עליו בין מה שנולד חסר מכל ובין מה שמוכרח לעמל ויגיעה על כל דבר לצרכו ולהביא טרף:
כדי שיכיר א"ע שידע שהוא בעצמו אין ראוי לשום דבר:
ויבחין כל עניניו בכל מה שעושה הש"י עמו מקטן ועד גדול יוכל לבחון בו חסד האל ית' וידבק בעבודת האל על כל פנים מאחר שיודע ויתברר אצלו שהכל כאשר לכל מאת השם יתברך ואין לאדם שום תחבולה לגמור שום דבר בלי רצון הש"י אם כן יהיה בטחונו חזק בה' יתברך בין שהטיב עמו או שהרע עמו כמ"ש כל ארחות ה' חסד ואמת כמו שיתבאר לקמן בשער הבטחון בהקדמה החמישית ע"ש:
אשר לו נברא כי לכך נברא האדם שידבק בעבודת השם יתברך ויקבל שכרו משלם בעוה"ב:
[הג"ה אשר לו נברא קאי על וידבק בעבודת האל]:
כמה האדם חייב לו יתברך קאי אדלעיל כאשר יתבאר לאדם כל הנזכר מגדולת הבורא יתברך וטובותיו לאדם וחסרון האדם מכל והוא יתברך טוב ומטיב לכל אם כן כמה האדם חייב לו יתברך כו' מצורף לזה שהרי בני אדם חייבים להודות זה לזה בעד טובות שמקבל מהם ואע"פ שיש להם הנאה מזה כנ"ל:
עם ברור הראיות כו' ר"ל מלבד מה שהשכל מחייב כל זה יש לנו עוד ראיה ברורה מה שראינו בעינינו ביציאת מצרים והאותות ומופתים ופרסום העדים כי כל העם ראו בעיניהם את הקולות ואת הלפידים ואת ההר עשן והמן והשליו ושאר המופתים הידועים והמפורסמים:
וכמ"ש הנביא כו' הלה' תגמלו זאת וכי כך תגמלו לה' בעד כל טובותיו שהטיב עמכם וסיפא דקרא הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך והם הטובות הכוללות על בני אדם שבראם מאין ליש ועיין לעיל בהקדמה שם פירשתי פסוק זה ואחר כך זכר הטובות המיוחדות לנו והראיות הברורות והגלויות אמר זכור ימות עולם וגו' כי חלק ה' עמו וגו' ימצאהו בארץ מדבר וגו' וכל הענין מדבר בקבלת התורה ובטובות הש"י עמנו בפרט כמו שפירש רש"י שם ע"ש:
והשמיני כו' בהכרח ובצדק שיראה לפעמים שהאדם מוכרח במעשיו ובצדק ולפעמים יראה שאדה יש לו הבחירה א"כ הכל הולך ע"פ צדק ומשפט מה שיגמל ויענש:
סוד יצירת המין האנושי למה נברא האדם בעוה"ז: