Marpeh la'Nefesh, Second Treatise on Examination, Introduction

אמר המחבר והיתה הבחינה כו' ר"ל על ידי שנבחין ונתבונן בחכמת הבורא יתברך בבריותיו נוכל לברר מציאותו יתברך כי זולת זה אין דרך לדעת אותו כמ"ש בשער היחוד:

והנתיב הוא דרך הכבושה והסלולה:

התחייבנו להדביקו אליו כו' ר"ל לכך ראוי ונכון לחבר שער הבחינה אחר שער היחוד כדי לסמוך כו':

אשר בהם נתחייב בעבודת האל יתעלה אחר שנתברר לנו שני השערים הקודמים דהיינו יחוד האל בלב שלם והבחינה בברואיו אזי אנחנו חייבים לעבדו יתברך על כל הטובות שמטיב עמנו כמו שיתבאר בשער השלישי:

אשר בראנו לה בשביל זאת ברא את האדם ואת כל העולם לשמשו להכיר גדולתו ורוממותו לירא אותו ולרוץ למצותיו ולעבוד אותו:

ונאמר תחלה ונקדים תחלה להבין את זאת מאחר שהש"י טוב ומטיב לכל אחד ואחד מבני אדם וא"כ כולם מחוייבים לעבדו ולרוץ למצותיו ומפני מה רוב העולם כעורים ר"ל כסומים שאינם מכירים הטובות הגדולות ואינם מבינים גודל מעלת הטובה ואינם משכילים עניני עצמם איך הש"י מתנהג עמהם ולתת שבח והודאה להש"י עליהם ואמר שהמניעה היא מפני ג' דברים. א' מהם הוא מפני שרוב עסקיהם ומעשיהם הוא רק בעניני העוה"ז ותענוגיו והתאוו תאוה לדברים שלא יוכלו להגיעם ולהשיגם ולכך התעלמו מלהביט ולתת שבח והודאה על הטובות שיש בידם ושעשה עמהם כי כל זה איננו שוה להם ונבזה אצלם מפני שרוצים תמיד יותר ויותר ממה שבידם:

עד שהם חושבים שאחרים שיש להם הרבה מהם יותר:

נשללה נגזלה מהם כי ראוי להיות להם מה שיש לחבירו ומה שיש אצלם היא רעה שמצא אותם כי הכל מעט בעיניהם ולכך לא הבינו אל פעולות ה' מה שמטיב עם האדם תמיד אם מעט אם הרבה הכל הוא טובתו ואין אדם נוגע במה שמוכן לחבירו:

כמו שאמר הכתוב רשע כגובה אפו בל ידרוש מי נתן לו חילו כמו שזכר שם כי הלל רשע על תאות נפשו ואמר שם יחילו דרכיו בכל עת וגו' ולכך אין אלהים כל מזמותיו כל מחשבותיו ומזמותיו שאין אלהים נותן לו כח לעשות חיל ולכך אינו מחייב א"ע לעבוד את ה' על כל הטובות שקבל מאתו יתברך עד הנה:

והשני צאתם אל העוה"ז ר"ל שהאדם נולד יוצא לעולם הזה בלי שום שכל והוא נמשל כבהמות וכעיר הוא חמור קטן ואינו מבחין בין טוב לרע:

והתגדלם כו' ונתגדלו מקטנותם ואילך בטובות גדולות ומרובות:

עד ששבו אצלם רגילות ונהיו אצלם מורגלים וההרגל נעשה טבע אצלם וסוברים שכך ראוי שיהיה להם לעולם:

וכאשר ישכילו ואף לאחר שיבינו וישכילו גם אינם משימים על לבם חיוב כו':

יסכלו לשון סכלות ופתיות: (*מוסב על העת):

ומשלם בזה והם נמשלים בזה:

ואח"כ שמע האיש מאנשי החסד הנזכר על איש אחד שנשבה ונאסר במאסר ביד שונאו:

והגיעו והביאו:

כמ"ש ואנכי תרגלתי הולכתיו ממצרים כאשר ישא האומן את היונק:

ולא ידעו ולא רצו לידע כי אני ה' רפאתים:

והמוסר להם או שהם על דרך העונש ומוחלין בו את העונות כמ"ש בחשבון כ"ז ע"ש:

וקצו בהראות צדקו בהם לשון קצתי בחיי ר"ל כשבאים עליהם יסורין על עונותם אין מקבלים אותם באהבה לומר שצדקה עשה הקב"ה עמהם:

ולא שבחוהו בהגלות חסדו עליהם או שמא הם יסורים של אהבה והם חסד אל כל היום כמ"ש כל ארחות ה' חסד ואמת או חסד או אמת כמ"ש בזה בחשבון פ"ז ע"ש:

ומה נדמו בזה למה הם דומים בזה:

וזומן להם בו ושם בבית ההוא היה ג"כ מוכן ומזומן רופא חכם ורפואות שמועיל לעינים כדי שיתרפאו מעורונם והם לא די שלא שמעו אל הרופא ולא עסקו ברפואות לטוב להם אלא הלכו בבית אנה ואנה ללא צורך ועי"ז הביאו עליהם מכות ופצעים ולא עוד אלא אף גם התרעמו על בעל הבית כו':

ואמר לכל סכל הוא שהכל מעשה סכלות מאחר שלפי דעתו איננו כרצונו. (כי מקודם היה להם מום אחד עורון ועכשיו היה להם עוד צער הפצעים וצער השברים):

התחייבו אנשי החכמה והמדע כו' ולכך מחוייבים החכמים הנבונים שבכל דור להעיר וללמד את בני האדם ולהורותם שידעו ויכירו את גודל הטובה שעושה הש"י עמהם כאותן הרופאים שנותנין רפואות שייטיב ראותם ולא יהיו סומים לעולם ואז יגדל שבחם ותרבה הודאתם כו' ומי שלא שמע אל הרופא איהו דאפסיד אנפשיה ונופל בצרות ובנזקין כמו אלו העורים וכמו שכתוב בשם המורה כנ"ל:

דמה החכם דברי החכמים לדרבונות הוא מקל המחרישה ונקרא גם כן מלמד הבקר או מרדע. וז"ל הרב מברטנורא במשנה כלים פ"ט מ"ו על משנה מלמד שבלע את הדרבן. מלמד מקל ארוך ובראשו כעין מסמר דק מדריכים בו הפרה לתלמוה לכך הוא קרוי מלמד והמסמר שבראשו קרוי דרבן כמו דברי חכמים כדרבונות עכ"ל. וכתוב בערוך. מלמד שמלמד הפרה לתלמיה לחרישה ליתן חיים לבעליה. מרדע מורה דעה לפרה. דרבן שמוריד בינה לפרה ולכך דמה החכם דברי חכמים לדרבונות לפי כל השלשה שמות הנ"ל:

ודמה אותם כו' כלומר דמה את בעלי אסופות שהם בעלי המחברים ספרים ישרים למסמרות נטועים קבועים בכותל לא ימוטו לעולם כן ספריהם הנעימים יש להם קיום לעולם ודבריהם נכנסים בלב הלומדים אותם כיתד הקבוע בכותל:

וכבר פירשו המפרשים בהסתרת דברי אשר בתחלת הפסוק ר"ל שמלת דברי שבתחלת הפסוק ד"ח וגו' הוא נסתר כאן וקאי ג"כ על בעלי אסופות וכאלו כתוב דברי חכמים וגו' וכמסמרות נטועים דברי בעלי אסופות:

ששה ענינים הם הששה פרקים שבשער הזה: