אמר המחבר ברוך ה' אלהי ישראל אשר לו יאות ענין האחד האמתי יאות לשון ראוי ונכון כמו כי לך ואתה כן בני יוסף דוברים מתגרמינן יאות ור"ל על ה' אלהינו לבדו נכון לומר שהוא אחד מפני שהוא לבדו אחד אמתי ואין עוד אחדות כאחדותו כי כל הנבראים מאתו ית' הנקראים ג"כ אחד הוא רק בדרך שאלה והעברה כי הם יותר מא' כמו שמבואר בשער היחוד בטוב טעם: true Unity -- i.e. He alone is truly One and there is no other unity like His. For all the things which we call "one" are only one in a borrowed and relative sense as will be explained in the Gate of Unity.
הקדמון במציאותו ר"ל שמציאותו ית' הוא מעולם ועד עולם א"כ הוא קדמון לכל דבר וע"כ הוא ג"כ אחד אמת כי כל אחד מהמדות האלו מחייב את שלשתן כמו שיתבאר שם בפרק י' ע"ש ותבין: whose existence is Eternal -- (1) His existence always was and always will be, therefore (2) He preceded everything, and therefore (3) He must also be the true Unity. For each of these three conditions imply the other two as will be explained in the Gate of Unity. See there and you will understand.
אשר ברא כו' שכל הנבראים הם עדות וראיה שהבורא אותם הוא אחד אמתי שהרי כולם בכלל הם כאיש אחד וכבית אחד שכל חלק ממנו צריך זה לזה ואם היה יותר מהבורא אחד היה ראוי שיהיה שום שינוי ופירוד בברואים ולא היה זה צריך לזה כמו שיתבאר שם פ"ז: who created all that is found as a sign of His Unity -- for all the creations are testimony and proof that He who created them is the true Unity, since behold, the entire creation is like one man and one house, where each part needs the other. If there were more than one creator, then there would need to be some non-uniformity and conflict in the creations, and it would not be interdependent as will be explained in Gate 1 ch.7.
והחל והתחיל:
וגודל טובו. שייטיב לברואיו כמ"ש זכר רב טובך יביעו וגו':
והגדולה שבטובות כו' לעבדיו המדברים שעיקר הטובות הם לבני אדם מפני שהם עיקר היצורים והגדולה מכל הטובות והחשובה שבכולם הוא זה:
אחרי המציאו אותם כו' על אשר המציא הש"י את האדם על תכונה וצורה כזאת שהכרתן שבהן גמורה והבנתם שלמה. ואחרי הוא מלשון אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת: that G-d endowed man in this structure and form, after he has grown up with mature faculties of perception and comprehension --
היא החכמה שנתן הש"י באדם חכמה ותבונה: with wisdom and understanding.
אשר היא חיי רוחם שע"י החכמה תחיה רוחו של אדם ובאור השכל יאיר לו והכסיל בחשך הולך ובמנוח הלבבות פירש בענין אחר ע"ש והבוחר יבחר: Through wisdom, his spirit will vivify and the light of his intellect will illuminate him, but the fool walks in darkness. The Manoach Halevavos explained this differently. Let the chooser choose [which explanation fits better].
והמביאה אותם אל רצון כו' כי זה כל האדם בכל עבודת הש"י שיעשה רק רצונו של מקום ית' ושאם עושה נגד רצונו יהיה עליו קצף מאתו וזאת היא תכלית הטובה והרעה בין בעוה"ז ובעוה"ב כמו שנתבאר בסוף הקדמה זו ע"ש ובכמה מקומות. וכל זה הוא ע"י השכל וההכרה שנתן הש"י באדם דאל"כ יהיה כסוס כפרד אין הבין:
אכן רוח היא באנוש וגו' ורישא דקרא אמרתי ימים ידברו ורוב שנים יודיעו חכמה אכן וגו' וזה הכל ראיה כי ממנו יתברך החכמה והתבונה:
והחכמה מתחלקת לשלשה חלקים ר"ל החכמה הנזכרת שהיטיב הש"י לאדם בדרך כלל. ובפרטן מתחלקת לשלשה חלקים. והאחרונים חלקום לשבע חכמות ששה שזכר המחבר. והשביעית היא חכמת ההגיון והלשון אפשר שהוא נכלל באלהות כי אין מקום להגיע אל חכמת התורה על בוריה בלי ידיעת רוב חכמת הדקדוק כמו שידוע למביני מדע:
היצירות והיא חכמת הטבע לידע טבע כל דבר שנתן הש"י בכל דבר מתחלת יצירתו כחו וטבעו המיוחד לו זה טבעו קר וזה טבעו חם וכדומה כמו שהאריכו הטבעיים בזה הרבה:
ומקריהן לידע באיזה מקרה שיקרה לו שיוכל להשתנות מטבעו ובאיזה דבר שנוכל להשיבו אל כחו וטבעו כידוע בחכמת הרפואות:
חכמת השמוש או חכמת המוסר לפי שבני אדם משתמשין בחכמות ההם למלאכתן ולכל צרכיהם כמו שהולכי ימים צריכים לחכמת המנין והתשבורת ולתכונה כידוע ונקראת חכמת המוסר שצריך האדם לייסר עצמו בהרגל כמה זמנים שמכח ההרגל והשקידה רבה והחקירות נפתחו בכל דור תחבולות חדשות בחבמות ההם אשר לא שערום הראשונים ובס' הכוזרי קורא אותה חכמת ההרגליות. וחכמת הניגון יש בו צורך לב"א להרחיב לב האדם מעצבותו כמ"ש ועתה קחו לי מנגן וגו':
חכמת האלהות והיא דעת כו' תורתו כו' ולידע מה היא הנפש והשכל והאישים הרוחנים הם מלאכי עליון וזה הכל נדרש בשכל האדם:
וכל חלקי החכמה כו' להשיג בהם התורה והעולם כי זה כל האדם ולא נברא האדם אלא או שיעמול להשיג ידיעת התורה ועבודת הש"י על נכון או שיעמול לישובו של עולם וגם זה הוא שיהיה הכל מוכן ומזומן לעבודת ה' כי מתי יעשה האדם עבודת ה' אם יהיה מוכרח לעשות בעצמו כל מלאכות הצריכיה לו והרמב"ם האריך בזה בהקדמתו לסדר זרעים ע"ש כמ"ש חז"ל לא נברא העולם אלא בשביל זה או לצוות לזה ואמרו במשנה כל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ אינו מן הישוב:
ואמרו חז"ל תניא כו' נדרים פ"ח דף ס"ב:
אלא למוד מאהבה לאהבת ה' לבדו אבל שאר הכוונות שיכוון האדם בעבודתו הן לשכר עוה"ז או אפילו לעוה"ב לא לרצון יהיה לו כי הוא עובד להנאת עצמו ולא את הש"י ויתעלה כמו שיתבאר בספר הזה: learn out of love -- out of love of G-d only. But other intents that a man intends in his service, be it material reward or even for [reward] in the next world - it will not be accepted, for he is serving for his own benefit not for G-d, as will be explained in this book.
וסוף הכבוד לבא כי הש"י טוב ומטיב לכל ואיך יקפח שכר שום בריה וכמו שראינו באבות העולם על כל הטובות שהיטיב עמהם ולבניהם אחריהם כי מצא את לבבם נאמן לפניו וכמו שמצינו שלא קפח אפי' שכר שיחה נאה ושכר איזה פסיעות ובלבד שתהיה לשם ה' לבדו כמו שיתבאר:
עשה דברים לפעלם פירש הר"ן לפעלם לשם ה' שפעלם וצוה עליהם:
ויהי מורא שמים עליכם ויהיה עליכם אותו מורא כמו צבא השמים שאין כוונתם לשכר:
והשערים כו' האחד מהם השכל הניצול מכל פגע שחנן ה' יתברך לאדם דעה ובינה לדעת ולהבין תורתו ולעשות רצונו ובתנאי אם השכל ניצל מכל פגע רע שלא נשתבש או נטרף דעתו ר"ל מחמת פגע שאירע במוחו שאז הוא גרוע מהבהמה וכן כתב בשער הבחינה במעלות השכל ובפתיחה שער ע"ה ע"ש בלשון הזה: G-d graced man with knowledge and understanding to know and understand His torah and to do His will, provided that his intellect is free from serious damage, namely, that it has not become erroneous or that it has not become ruined due to some brain damage.
והב' ספר תורתו הנתונה למשה נביאו הדבר הזה ביארו המחבר ספר הכוזרי ברוב הספר הנחמד בדברים ישרים ורצויים ותוכן דבריו הוא שאין האדם מגיע אל רצון אלהים ולהתקרב אליו רק במצות ה' עצמם (הם המצות שצונו הוא ית' ע"י משה נביאו במעמד ס' רבוא גברים לבד מטף ויתר העם) בעבור שהוא ית' יודע שיעורם ומשקלם וזמנם ומקומותם של כל מצוה ולכך אם אנחנו עושים אותם כאשר צוה ה' את משה תשרה השכינה במעשה ידינו כמו שהיה במעשה משכן והקרבנות אף שאין דעתנו משגת טעמם וסיבתם ואף אם הם רחוקים מסברתנו. והוא כי כמו שאין אנו יודעים מאיזה כח יהיה זה צומח וזה חי וזה מדבר רק ה' הוא יודע כן הדבר בעצמו בתורתו הקדושה שצריכים לשמוע ממנו יתברך אותו הערך והשיעור איך ובמה עושין רצונו ית' והוא תורתו ודתו דאל"כ כל העובדי גלולים שבעולם משתדלים איש כפי עבודתו להתקרב אל האלהים ולא הגיעו כי מעולם לא נראה בהם לא נביא ולא חוזה ולא רוח הקודש כאשר הוא בבני ישראל כשהם הולכים בדרך התורה והמצות כידוע ואל יתחכם האדם נגד דבר ה' כמ"ש אין חכמה ואין תבונה לנגד ה' עכ"ל. זה תוכן דבריו וע"ש באורך ועיין בחשבון הרביעי שכ' המחבר כעין דברים אלה ג"כ: this was explained in the Kuzari (maamer sheni ot 25,48,50). The summary of his words is as follows: a man cannot attain the favor of G-d or come close to Him except through His commandments. For He [alone] knows the measure, amount, time, and place of each commandment. Therefore, if we perform them as G-d commanded Moses, the divine presence will rest on our handiwork as was the case in the building of the Tabernacle despite that we do not understand their reasons and effects and that they are beyond our human logic... so too by the torah, we must listen and carefully follow that prescribed quantity and quality, how and with what we can do His will, namely, His law and religion. For otherwise, as with all the nations of the world which also strive, each man trying to come close to G-d in his own way, but he does not succeed. For no prophet, seer, or [man with] divine spirit (ruach hakodesh) has appeared to them as is the case with the Jewish people when they would follow the torah and commandments properly as is known. Therefore, a man should not become "smart" against the word of G-d, as written (Prov. 21:30) "there is no wisdom nor understanding nor counsel [that can succeed] against the L-ord". See also Gate 8 ch.3 part 4 where the author wrote similar words there.
והשלישי הקבלות שקבלנו כו' עד משה רבינו ע"ה כמו שארז"ל משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע וכו' כל מצוה ומצוה שנתן הש"י למשה בפירושה וביאורה נאמרה לו בעל פה וזהו תורה שבעל פה וכך מסר משה ליהושע ויהושע וכו' פירוש כל מצוה כי בלא פירוש לא היינו יודעים אפילו מצוה אחת בפרטות לעשותה בשלימות כמו ציצית ותפילין וכן כולם אם כל אחד יפרש המצות שבתורה לפי דעתו ושכלו והיה לכל אחד תורה אחרת ודתים שונים ולכך תורתנו קשורה בפירוש ההלכה למשה מסיני עד המקום אשר יבחר ה' כי שם נמצאו המקובלים האמתיים הם סנהדרי גדולה והכהנים ולכך כתיב ועשית על פי התורה אשר יורוך וגו' והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע וגו' ומת האיש ההוא. כי איך יעלה על הדעת שדור דעה כדור המדבר לא ישאל את פי משה רבינו לפרש להם כל פרטי המצות שלמד עמהם והוא עמם והשכינה לא זזה מהם כל הארבעים שנה אלא בודאי שאמר להם כל מה ששמע מפי הגבורה כל הפרושים וכל החכמות שנכללו בתורה שהרי אמר להם משה כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים ומה חכמה ובינה בפשט התורה לעיני העמים ואין זה אלא בפירושי התורה שהרי נכללו במשנה ובגמ' חכמות כידוע ובחכמה שבחכמות המשנה והתלמוד ראוי להם להתפאר (וגם קבלו מפי משה רבינו ע"ה כל הסודות הגדולות הידועים להמקובלים האמתים והרמזים הנפלאים שהכל נרמז בתורה שהתורה נדרשת בפרד"ס כמו שמבואר בזוהר וברמב"ן ובאלשיך) כל הנ"ל הבנתיו ג"כ בספר הכוזרי והוא יסוד ספרו הנחמד. והמחבר קיצר בזה שסמך על ספרי רבינו סעדיה גאון ז"ל ואינם בידנו והדברים האלה דברי טעם הם וראוי להאריך בהם קצת ועיין לקמן בשער יחוד המעשה בטענות נגד היצר קצת דברים כאלו ע"ש: i.e. the oral law, which was received from generation to generation until Moses, as our Sages said (Pirkei Avot 1:1) "Moses received the torah at Sinai and transmitted it to Joshua..." Because every commandment G-d gave to Moses was accompanied with an oral explanation and clarification. This is the oral law. And thus Moses transmitted it to Joshua, and Joshua to the elders, etc. For without an explanation we would not know how to do even one precept fully, i.e. to do it completely, such as Tzitzit, Tefilin, and likewise for all of the others. Then each person would explain the precepts in the torah according to his knowledge and understanding, and every Jew would have a different torah and a different religion. Therefore, our torah depends on the transmitted oral law which Moses received at Sinai and which was transmitted until it reached the place G-d chose [for His temple]. For there [in Jerusalem] are the true receivers of the oral tradition, the great Sanhedrin and the Kohanim (priests). Therefore, the torah says (Deut. 17:10-12) "you shall do according to the torah which they [the Sanhedrin] teach you. Be careful to do everything they instruct you to do...and the man which does not hearken unto the priest that stands to minister there before the L-ord your G-d, or unto the judge [of the Sanhedrin] - that man shall die"... And they also received from Moses all the great secrets which are known to true Kabalists, and the amazing allusions, for it is all hinted in the torah. The torah is expounded in 4 ways (Pardes) as explained in the Zohar, Ramban, and the Alshich. The author was brief here for he relied on the words of Rabbi Saadia Gaon.
מצות השמע המצות האלו אם לא שמענו לא היו ידועים מפני שאין השכל מחייב אותם לעשותם וכן אין השכל דוחם אותם שלא נוכל לקיימם כמ"ש דרכיה דרכי נועם וגו':
עילת סיבת וטעם לא נודע הטעם למה אלו אסורים ואלו אנחנו חייבים:
בעזה"י קאי על מה שיזדמן לי:
מהשקיפו מאחר שהוא משקיף עלינו תמיד:
ושנכסוף לרצונו שנתאווה תמיד לעשות רצונו יתברך ועיין בשער הבטחון בפי' חלק הד' ותבין ג"כ הכפל לשון שלפנינו לא נתאווה ולא נסכים לעשותם:
נר אלהים נשמת אדם וגו' הנשמה שבאדם הוא נרו של הקב"ה שנפח באפיו נשמת רוח חיים ובו הוא חופש כל חדרי מצפונינו וז"ל המורה בפ' נ"ב ח"ג והלא בארתי לך שזה השכל אשר שפע עלינו מהשי"ת הוא הדבוק אשר בינינו ובינו והרשות נתונה לך אם תרצה לחזק זה הדבוק תעשה ואם תרצה להחלישו מעט מעט עד שתפסיקהו תעשה ולא יתחזק זה הדבוק רק בהשתמשך בו באהבת הש"י ושתהיה כוונתך אליו כמ"ש וחולשתו תהיה בשומך מחשבתך בדבר זולתו. עוד שם וכמו שאמרנו השגנוהו באור ההוא (בשכל) אשר השפיע עלינו באמרו באורך נראה אור כן באור ההוא בעצמו הוא משקיף עלינו ובעבורו הוא תמיד עמנו משקיף ורואה אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה' והבן זה מאוד עכ"ל המ"נ: candle of G-d -- ... here is an excerpt from the Moray Nevuchim (Part 3 ch. 51): "behold I have explained to you that the understanding which G-d bestows on us - it is the connection between us and G-d. You have been granted free will in this. If you want to strengthen this connection, you may do so. And if you want to weaken it little by little until it is severed completely, you may likewise do so. This connection will only be strengthened if you employ it for love of G-d, and that your intent is to Him, as we wrote, and its weakening occurs when you set your thoughts to other than Him. [And even if you were the wisest man in divine knowledge, when you turn your thoughts to necessary eating or some other necessary occupation - you have already severed that clinging between you and G-d. You are not with Him then, and likewise, He is not with you. Because the relationship between you and Him is severed at that time..." End quote. see there more powerful words.]
ומפני שחכמת המצות כו' גלוי ונסתר הוא ענין בפני עצמו ור"ל ודבר זה ידוע הוא שלא נכתב הכל בתורה מפורש רק יש בה דברים נגלים ונסתרים מה שצריך פירוש וביאור. וטרחו הקדמונים לפרש ולבאר הענין הנסתר שבתורה כו' אבל לא ביארו מחובות הלבבות שהוא ג"כ קצת נסתר כמו שמסיים בסוף הענין:
הלכות גדולות ספר הלכות גדולות הידוע:
ולא חברוה בספר ר"ל בפני עצמו שאף שנמצא קצת הענין זה מפוזרים בדברים אבל אינו ס' מיוחד שיהיה כולל כו' כדי שיהיה לכל אדם ספר זכרון לפניו להוכיח וליישר עצמו ממנו תמיד כי כן ראוי ונכון לכל הירא את דבר ה' וכמו שמסיים המחבר בהקדמה הזאת וכ"כ כל המחברים הראשונים ואחרונים והבאתי קצתם בס"ז שלי ע"ש:
וכמוהו כמו התוספות ר"ל והם דומים לתוספות שהם רשות מלשון כמוני כמוך כלומר מי שרוצה להחמיר יחמיר אבל לא נענש עליהם אם נתעלם מהם מאחר שאין אנו נתבעים לעשותם בחיוב:
מן השכל שאמרתי כו' ושניהם מטובות הבורא עלינו כי מלבד מה שגנז הש"י רב טוב הצפון לצדיקים לעוה"ב א"כ בודאי יצירתו לעוה"ז הוא לטוב לנו אלא אפי' בעוה"ז נראה גדולות האדם שמושל על הכל וכולם נבראו לשמשו כמו שנראה בפרטות שבצלם אלהים עשה את האדם ובחכמה נפלאה וכן שאר כל הטובות למקום עלינו וכמו שיתבאר בשער הבחינה באורך ומצאתי ששאלו לרבינו סעדיה גאון ז"ל למה ניתן הנפש הנכבד בגוף העכור הזה לרעה לה. והשיב הגאון כל מי שעושה עול הוא מחמת שלשה טענות או שיירא מזה. או שיחמוד איזה דבר ממנו. או שהוא סכל ואינו יודע לעשות הטוב ולכך עושה רע. ושלשתן מרוחקות מן הבורא יתברך בלי ספק ואיך יעלה בדעת שעושה הוא יתברך ח"ו עול וע"כ ברא את האדם לטוב לו בעוה"ז ובעוה"ב וכן נמצא במורה ג"כ תשובה לאפיקורוס על זאח הקושיא עיין לקמן:
ולמוד תורה ולמדה ולמוד תורה בעצמו וללמדה לאחרים:
ונמסור נפשותינו אליו שנפקיד נפשנו וכל אשר לנו אליו ונאמין כי הוא ית' יעשה הטוב לנו בעוה"ז ובעוה"ב ע"ד השלך על ה' יהבך וגו':
ושנייחד מעשינו לשמו שכל מעשינו יהיו לש"ש לבד ולא לכוונה אחרת כמו שיתב' בשער ט"ו בעזה"י:
לא תשלמנה אינם יכולים להשלים ולגמור עד שבתחלה יצייר האדם בדעתו ויחשב בלבו שראוי לעשות אותה המצוה ואיך יעשנה ואח"כ יגמור אותה באבריו כי סוף המעשה במחשבה תחלה אבל אם עלה בדעת שאין האדם מצווה לבחור ולהסכים בדעתו לעבודת ה' יתב' לא ישלימו המצות לעולם:
לא תחמוד אשת רעך ולא תתאוה מה שהביא לא תחמוד מדברות שניות ולא מראשונות אפשר שכוונתו למ"ש הר"א אבן עזרא בזה וז"ל בעבור שיש ב' פירושים על מלת חמוד האחד גזל ועושק וקחת של אחרים בחזקה ובאונס כמו לא יחמוד איש את ארצך שפירושו שלא יקחנו איש דאל"כ הנה היא רעה והב' לא תתאוה בלב ולא תצא לפועל ולא תחמוד הנאמר כאן פי' תאוה והעד שאמר משה במשנה תורה תחת לא תחמוד אמר לא תתאוה ורבים אמרו כי אין עון במחשבת הלב ואין עליהם שכר ועונש ויש ראיות רבות להשיב עליהם ולא אאריך רק אראה להם לב חורש מחשבות און הטיבות כי היה עם לבבך ולישרים בלבותם ומשה אמר בסוף בפיך ובלבבך לעשותו ועיקר כל המצות ליישר הלב ורובם זכר (ר"ל רוב המצות הם זכר ליציאת מצרים וזכר למעשה בראשית) והמזיד והשוגג יוכיחו עכ"ל וכמו שמסיים המחבר:
ואח"כ השיב כו' ואחר שחזר משה ושנה כל התורה והמצות במשנה תורה השיב ל' חזרה חזר ואמר שכל התורה איננה רחוקה מאתנו רק בפיך שתלמד לשמה ובלבבך לעשותו ר"ל שיהיה בלבך הסכמה לעשות ומה שיביא לידי גמר ע"י סיוע הש"י וחפצו הרי טוב ואם לאו לא קיפח שכר בחירתו הטובה ויתבאר זה היטב בס' הזה בכמה מקומות וכן דרשו חז"ל על לעשות הרע בשלמה שבקש לעשות ולא עשה:
כשהיו נשאלין כו' והיתה תשובתם על הרוב שקיימו מצות הלבבות ומדות הנפשות לא נתכבדתי בקלון חבירי ולא עמדתי על מדותי ולא הקפדתי בתוך ביתי והרבה כיוצא מדות ישרות כמו שנזכר במס' מגילה פ"ד וסוטה פ"ד ע"ש:
שאינו חייב עליהן אם עשאן בשוגג אינו חייב רק חטאת או אשם:
וכיון שקוטב המעשה כו' קוטב שם מושאל מחכמי תכונה שקורין השתי נקודות שהגלגל סובב עליהם ונשען עליהם בשתי קצותיו והם עומדים לעולם קוטב צפוני וקוטב דרומי:
מצות הלב קודמת בטבע מבואר בספר רוח חן פ"ח וז"ל קודם בטבע הוא הדבר שחבירו צריך לטבעו ואין הוא צריך לטבע חבירו ואע"פ שלא יקדים לו בזמן נקרא קודם לו בטבע כאשר תאמר שהאילן קודם בטבע לבעלי חיים מפני שהבע"ח צריך לטבע האילן לשיהיה לו כח צומח ג"כ אבל האילן אין צריך לטבע הבע"ח וכן הבע"ח קודם בטבע לאדם והחומר קודם לצורה בטבע וכן אחד קודם לשנים בטבע שלא יתכן מציאות השנים אם לא ימצא האחד והאחד יוכל להיות זולת השנים עכ"ל בקיצור ודעהו כן הדבר במצות הלבבות שהם קודמין בטבע למצות האברים בעבור שמצות האיברים צריכין על כל פנים למחשבת הלב בתחלת המעשה אבל מצות הלבבות אינן צריכין למעשה מן האברים: One cannot do a religious deed until he first pictures in his mind and thinks in his heart that it is proper to do that religious deed, and [considers] how he will do it. Afterwards, he performs it with his limbs.
ושאין לנו שום טענה בהנחתו כלומר שאין לנו שום תירוץ ואמתלא אם לא נקיים המצות שבלבבות תמיד כמו שיש טענה על מצות האברים שאינן מצויים לנו ובפרט שאינם נוהגין תמיד:
ושנכסוף לעשות המצות כמ"ש לעיל וכתב בשער חשבון הנפש פ"ב ועל המאמין לחשוב כו' ומה שיגיע אליו במעשה ישתדל בו ויטרח ומה שלא יוכל להשיגו במעשה ישיגהו בידיעה ויתאוה לו כמ"ש דוד:
אהלי מלשון תוחלת שיכונו דרכי לשמור חקיך ועיין מש"ש:
ושנמסור נפשותינו אליו ר"ל להיות בטחוננו בו בכל ענינינו:
[הג"ה ועבדו את אדוניו מוסב על כל ימי. פירוש כל זמן שהוא חייב בעבודתו,
כשלא ימנענו מונע פירוש מצד אדם המונעו אף שהוא פנוי או מצד שהוא טרוד בעסקים אחרים ואיננו פנוי לעבודת מלכו והבן] (פת לחם):
אלא אהבת העולם וכו' ששני דברים אלו הם גרם בנזקין שתמיד מהרהר האדם איך יגיע לתאות העוה"ז ואילו היינו יודעים ענין בוראנו שמשגיח עלינו ויודע מה שטוב לנו ומטיב תמיד עמנו היינו מחשבים תמיד באהבת בוראנו במקום מחשבות חוץ:
ומעשה ידיו לא ראו לא רצו לראות:
ואמרתי אינו מתילד כו' בהתילדם לשון תולדות כלומר שמאיש א' יוצאים תולדות הרבה כמו כן במצות הלבבות יוצאין מאחת כמה תולדות וענפים לרב מאד למי שמדקדק בהן:
לכל תכלה ראיתי קץ כל מה שברא הקב"ה בעולמו בודאי יש להם קץ ותכלה כיון שיש להם תחלה. אבל רחבה מצותך מאד הטעם כתב בפ"ג משער ע"ה על פסוק זה וז"ל ר"ל כי כל מה שאנו חייבים מעבודתך על התמדת טובותיך אין קץ לו מפני שאין קץ לאופני טובותיך עלי ע"ש כל הענין:
ואשר ידבנו לבו כו' הוא במתכוין כו' וכבר צווחו חסידי קדמאי ובתראי ג"כ על העדר לימוד ס' מוסר ויראה וביותר לומדי תורה שעל ידי זה אינם לומדים לשמה וכן שאר מדות רעות הכל באים מזה כי כל הגדול מחבירו כו' והבאתי דברי קצתם בספר זכירות ע"ש ואמרו בגמרא דיומא ד' ע"ב מאי דכתיב למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין אוי להם לשונאיהן של תלמידי חכמים שעוסקין בתורה ואין בהם יראת שמים מכריז רבי ינאי חבל על דלית ליה דרתא (חצר) ותרעא לדרתיה עביד (פי' רש"י שהתורה אינה אלא שער ליכנס בה ליראת שמים לכך צריך שתקדם לו יראת שמים) אמר להו רבא לרבנן במטותא מנייכו לא תירתו תרתי גיהנם להיות יגעים ועמלים בתורה בעוה"ז ולא תקיימוהו ותרשו גיהנם במותכם ובחייכם לא נהניתם בעולמכם וע"ש עוד מזה ובכמה מקומות בגמרא ובזוהר ועיין בשער ע"ה פ"ד במעלה השמינית של לומדי תורה כדברים האלה:
כמו אמונת היחוד אם אנחנו כו' או אם יספיקנו אם נדעהו מצד הקבלה נראה שדעת המחבר כדעת רבינו סעדיה גאון ז"ל שהקבלה תהיה עיקר ואם בעל נפש הוא שיוכל לחקור בשכלו ג"כ כדי שתהיה האמונה תקועה בלבו מהקבלה ומראיות השכל ג"כ ויחדו יהיו תמים בלבו ובמצפוניו אזי ילך לבטח כמו שיתבאר בשער היחוד ובשער הבחינה בעזהי"ת והם מושכלים לכל מביני מדע וז"ל רס"ג ז"ל בהקדמת ספר האמונות אף שמנעו אותנו חז"ל מהעיון הזה ואמרו כל המסתכל בד' דברים וכו' כוונתם אם נעזוב ספרי הנביאים לצד ונסמוך על מה שיוצא לכל אחד ואחד בדעת עצמו בהעלותו על דעתו התחלת הזמן והמקום כי כל המעיין מן הצד הזה אפשר שימצא ואפשר שיטעה ועד שימצא יהיה בלא דת ואם ימצא הדת ויחזיק בה לא יבטח בהעתקתו ממנה בספק שיעמוד לפניו ויפסיד עליו אמונתו ואנחנו כלנו מסכימים שהעושה זה חוטא אה הוא בעל עיון אבל אנחנו קהל בני ישראל חוקרים ומעיינים מה שקבלנו מן הנביאים שנתאמתה נבואתם באותות ובמופתים כדי שיתברר לנו בפועל (ר"ל מאותות פעולותיו) מה שקבלנו מהם במדע: והשני שנשיב על כל מי שטוען עלינו בדבר מדברי תורתנו ע"ד ודע מה שתשיב לאפיקורוס כו' עכ"ל ע"ש באורך. וע' מה שאכתוב עוד מזה לפנינו אי"ה: it seems the author's view is like that of Rabbi Saadia Gaon, that the Tradition is primary. And if one is of strong intellect, so that he can also delve into rational inquiry in order that his faith will be more firmly implanted in his heart through both tradition and rational proofs and together they will be perfect in his heart and mind - then he can tread this path [of rational inquiry], as will be explained in Gates 1 and 2. Here is an excerpt from the introduction of Sefer Emunot by R.Saadia Gaon: even though the Sages prevented us from this inquiry in saying "whoever inquires into four things, better had he not been born" (Chagiga 11b). Their intent was only if we abandon the books of the prophets and instead each person relies on his own intellect in trying to understand the first beginnings of time and space [first existence]. For whoever inquires in this way, perhaps he will find [truth], perhaps he will err. And until he finds [the truth], he will be without religion. And even if he finds [truth] it is possible that he will stray from it due to some doubt that will surface in his mind and he may lose his faith. Everyone agrees that one who goes in this manner is a sinner. But we, the congregation of Israel, investigate and rationally inquire what we received from the prophets, who were confirmed true prophets through signs and miracles, so that what we received from them in knowledge may become tangibly clear to us. Secondly, [we study this in order to know how to] refute those who come against us in Torah matters in the way of "know what to answer a heretic" (Pirkei Avot 2:14). See there at length.)
האחד האמת והא' העובר שכמה ב"א יודעים במופת שהש"י מחוייב המציאות ושהוא יחיד אבל אין יודעים החילוק שבין אחדותו יתברך לכל שאר האחדים שבעולם שהם נקראים אחד על דרך העברה ושאלה לא ע"ד האמת כמו שיתבאר:
אין המאמין רשאי שלא ידענו ר"ל אין רשאי לפטור מזה שלא ידע אותו שהרי התורה הזהירה עליו דכתיב וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד, וז"ל האבן עזרא (שם) והנה בעבור האותות שעשה השם במצרים אמר משה אתה הראת לדעת שהכל ראו זה חכמים ושאינם חכמים גדולים וקטנים גם הוסיף עוד בדבר מעמד הר סיני ששמעו קול השם ע"כ אמר אחריו מן השמים השמיעך וגו' ואמר באחרונה כי הדעת הגמורה שישיב האדם אל לבו עד שיתברר לו בראיות כי השם הוא לבדו ע"כ אמר וידעת היום והשבות אל לבבך ואמר דוד ואתה שלמה בני דע וגו' והדעת הוא בלב לא בהודעת הפה עכ"ל: ... here is an excerpt from the Ibn Ezra "...he concluded in the end, that the complete knowledge is for a man to set in his heart until he has clarified through logical proofs that G-d is one, therefore Moses said 'Therefore, know this day and consider within your heart, that the L-ord is G-d in Heaven above and on the earth beneath. There is no other' (Deut. 4:39), and David said: 'And you, Solomon my son, know the G-d of your father and serve Him with a perfect heart and with a willing soul' (Chron. I 28:9), and 'knowing' means in the heart not on the mouth". end quote.
הבו האור הצפון מל' הבו לה' או שהוא ל' הזמנה כמו הבו דלא לוסיף עליה שבש"ס:
ונשאל כו'. שאלה נכרית מענין דין הגירושין נראה מלשונו שהיו שם שני דברים שהיתה השאלה בעצמה נכרית שאינו מצוי שיארע כדבר ההוא ולא שאל זה השואל אלא כדי להראות חכמתו ופלפולו ועוד שהשואל לאו בר הכי הוה לעסוק בטיב גיטין וקדושין ע"כ היטיב אשר דבר בו שצריך לקשט עצמו תחלה במדות ישרות ובתורתו ובאמונתו מה שצריך לו ואח"כ ילמד לקשט אחרים ג"כ אבל האדם המהפך הקערה כמו הלומדים חושן המשפט ויו"ד ובמצות הנוהגים בגופו בכל יום אינו יודע בין ימינו לשמאלו ואורח חיים פן תפלס וכן בלמוד הנערים שלומדים גמרא קודם החומש וסוף נשאר קרח מכאן ומכאן כמו שהאריך בזה בס' קנ"ח בשם מהר"ל מפראג ז"ל אמר שהראשונים שהיה למודם בסדר נכון לפי הזמן ולפי טבע הנער כמ"ש במשנה בן חמש למקרא כו' ולמדו לשמה ולכך תורתם נתקיימה בידם ועתה בעו"ה דור תהפוכות המה בכל סדר הלימודים כו' ע"ש באריכות גדול מזה: It appears there were two problems here. The question itself was remote. It was unlikely such a thing would ever happen, and the questioner asked this only to show off his wisdom and cleverness to the Rabbi. Secondly, the questioner was not on the level to be dealing with questions of marriage and divorce documents. For one must first acquire what he needs of good traits, Torah, and emunot... But one who turns the plate over, such as those who study Choshen Mishpat or Yoreh Deah while in the practical day to day commandments they do not know between their right and left.. Likewise, for the youths who study Talmud before knowing the Torah (five books of Moses) and wind up knowing neither, as the Maharal spoke of at length in his book Kenei Chachma, for one must teach a youth according to his capacity as the mishna says (Pirkei Avot 5) "Five year old for Scripture, ten year old for Mishna..."
למדתי כו' כ"ה שנה ר"ל כ"ה שנה למדתי להגיע למדה זו לברר מעשי לה' לבדו בלא שום פניות וזה הוא עיקר למודי וטרחי: i.e. For twenty five years, I studied how to reach this trait, to purify my actions to G-d alone, without any other motive. This was my primary study and toil.
ואמר חכם אחר יש מן החכמה כו' כלומר לא רחוקה היא אלא היא בתולדות האדם ובכח רק שיחקור עליה להוציאה אל הפועל כמו שצריכים לחקור אחר המים שבארץ ואף שישנו שם בודאי ובלא חפירה לא יזלו המים מעצמם:
ורוחק הכנתו ס"א ודוחק הבנתו:
וזה הדבר דומה כו' ויריצם. מלשון אסור להרצות מעות כנגד נ"ח לראות אם אין המטבע מזויף והכסף סיגים:
כמו עילות מצות השמע סיבת וטעם של החקים שאין טעמם ידוע לנו:
וכשאתה מסתכל במה שכולל הפסוק הראשון כו' ר"ל שפסוק זה מזכיר ג' דברים בין דם לדם בין דין לדין בין נגע לנגע שהם דברים שלא נודע פירושם רק ע"י חכמי התורה שקבלו פירושם מסיני כנ"ל לכך פרט את אלו אבל אם היה כל התורה בכלל זה למה פרט אלו לכתוב סתם או יפרוט מצות השכליות גם כן שתאמין בהם ע"י אנשי הקבלה שהם התכמים שקבלו תורה שבע"פ איש מפי איש עד משה רבינו ע"ה: between blood and blood, between plea and plea, between affliction and affliction -- i.e. this verse mentions three things, which are things whose explanation we cannot know except through the Torah Sages who received their explanation from Sinai, as mentioned earlier. Therefore, the verse specified these three. But if the entire Torah were included in this statement, why did the Torah mention only these three? Let it say either a blanket statement [such as "a commandment"] or let it also include a precept of Reason.
וכן אמר במה שנוכל וכן אני אומר על כל מה שנוכל לחקור בשכלנו שחייבים אנחנו לחקור עליו כמו שצוה הש"י שיש לחקור על ענין היחוד אף שהוא מקובל בידינו ומפורש בתורה: just like G-d commanded us to inquire on the matter of the Unity, despite that we received it by tradition and that it is explained in the Torah.
הלוא ידעת אם לא שמעת אלהי עולם ה' בורא קצות הארץ לא ייעף ולא ייגע אין חקר לתבונתו וסוף הענין שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא מרוב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר וגו':
הלה' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם ואמר אח"כ הלוא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך מזה ראיה שיש להתבונן מיצירת הבורא ובפרט מיצירת האדם עצמו כמ"ש חז"ל ויכוננך מלמד שברא הקב"ה כונניות באדם וכמו שהאריך המחבר בשער הבחינה ואח"כ אומר זכור ימות עולם וכל הענין שזכר הטובות שעשה הקב"ה עם ישראל מתחלה ועד סוף כמו שפירש רש"י וזכר את זה אחר פסוק הוא עשך ויכוננך וזה ראיה כו':
כי הקבלה ואם היא קודמת בטבע עיין לעיל מ"ש פי' קודם בטבע והיינו בבחינת הלימוד שטבע וסדר הלימוד הוא כן ללמוד ולקבל כל היסודות והעיקרים מרבו תחלה כדי שלא ישאר האדם עד שישכיל בלא דת כנ"ל אבל אחר שישכיל ראוי לו לעיין ולהבין היטב על כל דבר שלמד בילדותו ואז טוב לו כמו שיתבאר בחשבון כ"ד ע"ש:
מי שיוכל לדעת ברורה ר"ל בירור של הקבלה בדרך הראיות:
בחובת עצמם מה שהם חייבין לעצמם לעשות ולקיים בעבודת הש"י אבל לא השתדלו לקבץ דינים חדשים שמא ישאלום איזו דין חדש וכיוצא בו דבר זה אין לו קץ ואיבוד זמן ועוד שמא יש בזה שמץ מן הגאוה והתפארות רק קשוט עצמך תחלה ואח"כ תוכל לקשט גם את אחרים אם בעל נפש אתה:
מפני שהיו עניני העולם נקלים בעיניהם לעשות להם שם כשם הגדולים אשר בארץ כמ"ש לעיל ואשר ידבנו לבו לעיין בחכמת התורה הוא מתכוון לדבר שיקרא בו חכם אצל עמי הארץ ושיעשה לו שם כו' והחכמים הראשונים היו משתדלים תחלה לחובת עצמם ואח"כ היו משתדלים ג"כ בכללי הדינים העיקרים וזה וזה נתקיימו בידם וסוף הכבוד לבא ועיין בשער הג' פ"ד במדרגת לומדי תורה ותבין סדר הלמוד היטב:
כמו שאמרו על הסנהדרין סנהדרין פ"י:
בשני דרב יהודה כו' ברכות פ"ג תענית פ"ג:
מה שיורה על עומק חכמתם שכל עיקר חכמתם והשתדלותם היה רק להעמיק לברר מעשיהם שיהיו כל מעשיהם לש"ש: the depth of their wisdom -- that their primary wisdom and toiling was only in delving into and purifying their deeds - that all their deeds be l'shem shamayim [devoted to G-d].
קמאי הוו מסרי נפשייהו כו' ר"ל שהיו מוסרים גופם ונפשם כדי לאשר ולקיים מצות הש"י ולמחות בעוברי עבירה אפילו במקום סכנה כמו שסיימו שם בברכות דף כ' כי הא דרב אדא בר אהבה חזיה לההיא אשה א"י דהות לבישת כרבלתא בשוקא (פירש רש"י לבוש חשוב משעטנז) סבר דבת ישראל היא קם קרעיה מינה איגלאי מלתא דאינה יהודית היתה שיימוהי (לקונסו) ד' מאה זוזי ע"כ הרי ששבחו רבותינו בזה ולא שבחום בתלמודם אלא במעשיהם הטובים לכך עשה ה' להם נסים ונפלאות ולתת מטר על פני הארץ בזכותם אף שהאחרונים למדו יותר לא נענו:
ואמרו במסכת ע"א (דף יז)
אמר רב הונא כל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו אלוה (פירש רש"י להגין עליו) כמו שאמרו שם כשנתפסו ר"א בן פרטא ורבי חנינא בן תרדיון אמר ר"ח לר"א אשריך שנתפסת ואתה ניצול שעסקת בתורה ובג"ח ואני איני ניצול שלא עסקתי אלא בתורה בלבד כו'.
שנאמר וימים רבים לישראל ללא אלהי אמת וללא כהן מורה וללא תורה כו'. וכתבו התוספות מוכיח מדכתוב ללא אלהי אמת והדר כתיב ללא תורה משמע דברישא קאמר אע"פ שיש בו תורה הוא כמי שאין לו אלוה עכ"ל תוס':
ואם ירבו ויתמידו אע"פ שלומד ועושה הרבה ומתמיד בהם אינו מקובל לפניו ית' כיון שאינו לש"ש. כמ"ש גם כי תרבו תפלה אינני שומע וגו' רחצו הזכו וגו':
ואמרו קדמונינו ז"ל ירושלמי דברכות פ"ק:
אכף ובמה אהיה כפוף:
ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך :
השכל וידוע אותי כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי נאם ה' :
להתבונן בבריותי כו' דאל"כ איך נוכל לידע אותו רק בהבנת דרכיו וחסדיו שעושה עם בריותיו נוכל להשכיל אותו יתברך:
ומן הידוע שכל כו' דבר זה נוהג ג"כ בבני אדם שאם אומר כך לחבירו ועושה להיפך או פעם כך ופעם עושה כך אין מאמינים בצדקו ובדבורו כיון שהוא סותר א"ע וכ"ש שאין הקב"ה מקבל עבודה מזוייפת דהיינו אם עושה מצות וכוונתו להנאת עצמו או לשום דבר אחר כיון שהכל גלוי לפניו: It is well known -- this matter also applies to human beings. If a man tells his fellow one thing and does the opposite, or sometimes like this and sometimes like that - the fellow will not trust his integrity and word since he contradicts himself. All the more so, that G-d, for who everything is revealed, will not accept fraudulent service, namely, if one does the commandments with intent for personal gain or for any other [improper] motive.
לא אוכל און ועצרה לא אוכל לראות שאון ועמל בלבבכם ואתם מתאספים ונעצרים בבית מקדשי:
שונא גזל בעולה אפי' לאחר יאוש (ר"נ):
וכי תגישון עור וכו' ר"ל עור היינו בדוקין שבעין שאינו ניכר לכל והוא עורת שבתורה שנקרא (שטאר בלינד) שהוא פסול לגבי מזבח וכן אמרו במשנה ב' פ"ט דב"ק במי שפוסל בהמת חבירו מע"ג מזבח דפטור היינו בדוקין שבעין דהוה היזק שאינו ניכר ע"ש (ור"נ כתב שמצא בזוהר פ' אמור שהכהן הוא עור):
ואמר הנה שמוע מזבח טוב טוב לשמוע למצות ה' מלהקריב זבחים ולמרות פי ה' כמ"ש שם:
שוקלת מצות רבות מזולתה ר"ל בזולת יראת ה':
כמ"ש ה' לדוד יען אשר היה עם לבבך לבנות בית לשמי הטיבות כי היה עם לבבך (ואמרו חז"ל גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה):
ועמסתי עליה על הנפש מלבי ומעצמי בלא ספר זכרון לפני מלשון בזאת תדעון כי לא מלבי:
והתכת מה שקפא ברעיוני מה שנקפא ונקרש ברעיוני שלא יתיך וילך לאיבוד ע"י שכחה מל' קפאו תהומות:
ואטעון עליה ממנו ואהיה טוען ומתרעם על נפשי מתוך הספר והחיבור שאחבר:
עד שיתבאר לה לנפש:
עולה שאדם עושה עול והש"י עושה עמו צדקה: (an alternative interpretation is that the last sentence refers to G-d not to the book, hence) Man does iniquity but G-d does to him righteousness,
ונטותה והוא נוטה ממנו והוא יתברך עושה עמו טוב ויושר והוא מעוות דרכו והוא מתקן לאדם. והאדם מקצר במעשיו והש"י תמים במעשיו וכאשר החי יתן אל לבו כל זה תמיד לא יברח ממנו יתברך: man deviates from G-d, but G-d does to him good and uprightness, man perverts his ways, and G-d rectifies him, man falls short in his deeds, while G-d is perfect in His deeds. When a man puts these ideas to heart always, he will not run away from G-d.
וקויתי שתהיה תועלת זולתי אם יהיה ג"כ תועלת לב"א בחבור זה יהיה זה גם לי לתועלת שמגלגלין זכות ע"י זכאי וכתיב ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד:
והוראת בלעדי ואם יורו ממני ב"א יהיה זה השלמת חפצי כי זה מגמתי ורצוני:
ומזרז העושה בשעת עשיה צריך זרוז שלא ירפנו היצר:
ומיישר המקדים כמ"ש בסוף הספר והתנהל לאט ובמתון בקנות המדות הטובות ר"ל להיישיר מי שהקדים לדבר שעדיין אין הזמן גורם לעשותו שיעשנה בזמנו ובמקומו כפי המדרגה:
ומרגיל המתאחר וכן להפך שלא לאחר דבר מצוה הראוי לעשות תיכף:
ומאשר המתחילים לחזק ולאשר ידי המתחילים במצות שיגמרנו בכי טוב:
מחלק מחלקותיו אפי' חלק א' מחלקי זה הספר לא אוכל לדבר בו כל צרכי כי כחי קצר וכו' (וי"מ כמו מלחלק מחלקותיו):
ויראתי שיהיה רצון התאוה הוא היצה"ר שבאדם:
שהוא הטני הוא הטה אותי:
כמה שכלים אפילו חכמים ומשכילים אם מורא יעלה על ראשם שלא יוכלו לגמור כל חפציהם ועי"ז לא התחילו מה שבידם לעשות ונאבדו הם וחכמתם וי"ג שכורים (והם שכורים ביין הבלי עוה"ז).
ושבים במרוצת תוחלת נכזבה וישוב תמיד במחשבה זו לרוץ להשיג תוחלתו ותקותו אבל באמת נכזבה תוחלתו כי לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להבטל ממנה כו'
[הג"ה ומעונות החסד נעזבים פירוש שעל פי סברא זו יעזבו ב"א גם כן עשית חסד עם רעהו ולהטיב להם כפי יכולתם כי יאמרו בלבם אחר שאין לאל ידי כעת לעשות לו חסד רחב כפי תשוקתו ל"ל לעשות עמו חסד מעט]:
בודות לשון בדאי ר"ל בודים דברי שקר שראוי לנטות לדרך הרע:
ולחזק אודותיו לתקן ולחזק כל צרכיו:
וכל אדם אויבו בין צלעיו הוא היצה"ר שבקרב האדם שהוא אויב ושונא הגדול לאדם יותר מכל שונאיו כמו שהאריך בזה בשער יחוד המעשה פ"ה וז"ל בן אדם ראוי לך לדעת כי השונא הגדול שיש לך בעולם הוא יצרך הנמשך בכחות נפשך כו' ע"ש דברים נמרצים:
אלא אם יהיה לו עזר מאלהיו ר"ל רק אם יהיה כו' כמ"ש חז"ל יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואלמלא הקב"ה עוזרו היה נופל בידו שנאמר צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ה' לא יעזבנו בידו וגו':
ומוכיח מזומן לנפשו מוכיח שיוכיח אותו תמיד:
ושלטון גובר שישלוט על יצרו ויתגבר עליו כמחז"ל איזהו גבור הכובש את יצרו וכו':
אשר יקשור אותה את הנפש:
בחבק העבודה בקשר העבודה חבק הוא החגור שחוגרין בו הסוס או החמור וקושרין בו האוכף או המשא והוא ע"ד שאחז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לב"ה וכו':
ויבלמנה ענין סגירה מל' במתג ורסן עדיו לבלום (רסן בל"א צוי"ן):
ויכנה ויכה אותה:
וכאשר יחשוב לעשות טובה אל יאחר לומר כשאפנה אשנה שמא לא תפנה ודאי לא תפנה. והר"מ אלשיך האריך בזה במשלי ו' על פסוק עד מתי עצל תשכב וגו' ולא אמר עד מתי תישן והאריך שם בדברים נמרצים ותוכן דבריו הוא כי אין לך אדם מהמאמינים בה' שלא יעלה על לבו בימי הבלו אחת או שתים לקום משינת פתיותו ויקבל על עצמו לפרוש מיום ההוא ומעלה מהבלי עולם ותאוותיו ויעמוס עליו עול תורה ומצות לילה ויום והנה עודנו בתמימות לבו לעשות כמעט רגע והנה לקראתו יצר סמוך באמור אליו טוב הדבר היטבת לראות אך מה זה מהרת בני פן נבול תבול כי מתי תעשה לביתך ועסקיך והמה מרובים כה יעצתי אני כי תעשה כפלים ימים או עשור בעסקיך לחזור מכל מוצא שפתיך לנדריך ואז כשתפנה מעסקיך תשמור כל מוצא שפתיך לנדריך והן זאת עצת זקן וכסיל הוא שטן הוא יצה"ר כי יצודנו למדחפות לבל יאחז צדיק דרכו עד עבור שעת חימום ותתקרר דעתו לבלתי עשות מה שנדר לה' עד יסירם מלבבו והיו כלא היו וכה משפטו כל הימים כאשר יתעורר לשוב יאחר הדבר מיום ליום ולכך אמר עד מתי תשכב כי כבר נתעורר משינתו כו' אך החרד לדבר ה' לא ישמע לקול מלחשים ויחזיק בעבודת ה' תיכף לא ירפה ויהיה גבור כארי לעשות רצון אביו שבשמים ויעשה ויצליח בעסקיו ג"כ כי שניהם כאחד טובים וע"ז סיים שם הכתוב טוב אשר תאחז בזה וגם מזה אל תנח את ידך דהיינו מעט שנות וגו' וע"ש באורך ומעתה תבין דברי המחבר: (quoting the Alshich) Each and every believer has daily times when he is stirred from the sleep of his foolishness and wants to separate himself from now on from the vanities and lusts of the world, and to load on himself the yoke of Torah and mitzvot, day and night. But immediately, the yetzer (evil inclination) greets him telling him, "it's good. you see well, but why so fast? You will collapse. When will you take care of your home and your numerous business activities? First, work hard for a few days to finish your occupations then you can return to this... But this is just a ploy to wait until he has cooled down and eventually his motivation disappears altogether. Thus he acts all of his days. Therefore, Solomon wrote: "lazy one, until when will you lie down?" (Prov. 6:9). He did not write "[until when will you] sleep" [but rather "lie down"] for he already awoke from his sleep.. do not listen to him, rather hold fast to the service of G-d immediately. Do not slacken and be strong as a lion to do the will of your Father in heaven, and you will succeed in your business also.. see there.
אשיותיו יסודותיו כמו ואשיא יחיטו:
מכונותיו מל' כיור וכנו:
חכמה הדבור חכמת ההגיון כי הגיון ודבור ענין אחד הוא. לשון מנוח הלבבות וע"ש באורך:
אין ראוי כו' ר"ל אין ראוי שנבקש מופת חותך שאין עליו סותר על דברים שעיקר חקירתם הוא מדרך השכל:
כי אין כו' כי דבר הנחקר רק בשכל לא נוכל למצוא עליו מופת חותך שאין בו סתירה שהוא כמו עדות החודש וכמו מופתי החשבון והתשבורת ודי לנו שנביא ראיה עליו מצד השכל מאחר שאין על הראיה סתירה. וזהו ההפרש שבין מופת לראיה כי המופת אין בו סתירה לעולם כנ"ל וראיה היא בדרך אומדנא לפעמים נמצא עליו סתירה אבל כל זמן שאין בה סתירה היא בחזקתה כך מצאתי:
בחכמת השמוש כבר נתבאר לעיל מה היא חכמת השמוש שנכלל בזה כל החכמות שמשתמשין בו ב"א לצרכיהן ומבואר הוא שבכל דור נשתנו החכמות ההם ע"י תחבולות חדשים לא שערום הראשונים ולכך אין לה תכלית עד שיספיק לומר עליה די ועד פה תבא כמו שתראה במ"ש התוי"ט בענין עמוד השחר דעת הרמב"ם כמה הוא ובעל ס' האלים עשה מופת שלא כדברי הרמב"ם והראב"ע כתב שלא כדברי שניהם וכיוצא בזה תמצא בכל החכמות החיצוניות למי שמעמיק בהן:
ולא בחכמת האלהית להרגיש ולהמשיל ר"ל שאין להעלות על לב שיש באלהות דבר מורגש בחושים הגשמים ח"ו ולכך אין להמשיל ולדמות שום דבר אליו יתברך ויתעלה כי אל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו כמשית"ל:
ולא בתחלת החכמה היצורית מופת שאין לשאול מפני מה טבע של דבר זה כך וזה כך כי כך עלה ברצונו יתברך ומי יבא אחר המלך את אשר כבר עשהו:
ולא בראשית המופת מופת שלא יבקש על מופת זה מופת אחר אם המופת הראשון מושכל ונתקבל בדעת אל יתעקש לומר שמא אינו כן שהוא דרך עקש ופתלתל:
וכבר אחז"ל כתוב כו' סנהדרין פ"ד:
כל האומר דבר חכמה מגלה פ"ק:
אגמרה בסימנין עירובין פ"ה. גמור את התורה בסימנים. הלכה זו מתחלת כך וזו כך שלא תשכחם כמ"ש מסורת סייג לתורה:
ואסברה בדדמי לה ותסבור לך כל דבר הקשה במשל הדומה לזה הענין וא"כ לא יהיו דברי הפילוסופים אלא כמשל בעלמא:
להבין משל ומליצה שניהם צריכים לימוד המשל והנמשל:
שתהיינה כוללות את זולתן כו' שאכתוב רק הכללים ושרשים שנכללו בתוכה כמה פרטים שלא אזכרם וכן סובבות את שאריתן כפל דבריו במלות שונות לחזק הענין:
מהחובות הנזכרות ר"ל חובות הלבבות ומוסר הנפשות שנזכר לעיל:
הראויות לו ממנו מאתנו:
עצם ומקרה יתבאר בשער היחוד באר היטב בע"ה:
מהתיחדו בהנהגת הכל שהוא לבדו יתברך מנהיג את כל בעולמות ואין שני עמו:
[הג"ה ממנו וכו' על התועלת אמר ממנו שהטובה באה ממנו יתברך ומידו ועל הנזק אמר וברשותו לפי שאין פעולת הרע מתייחסת ח"ו אליו ואין צודק לומר רק שהיא באה ברשותו שלא עיכב ע"י פ"ל]:
מהתיחדו בכבודו שהוא יחיד בכבודו:
כי איננו מקבל כו' כי אין הקב"ה מקבל עבודה אם כוונתו לדבר אחר ג"כ בשיתוף עמו:
מספר רוממותו שאנו חייבים לספר רוממותו ית' וגדולתו ואין זה כ"א כשנכנע לפניו: we are obligated to proclaim His exaltedness and greatness, and this entails humbling ourselves before Him.
מה שהוא עובר כו' ר"ל שכן דרך ב"א שהם מתעלמים כו':
שנחשוב עם נפשותינו עם עצמנו:
ואח"כ חקרתי על מה שאנו חייבין מה הוא עיקר החיוב מכל עבודת הבורא יתברך:
אשר היא תכלית כל תאוה שתואב האדם השלם להגיע אליה:
וקץ כל תקוה והוא סוף כל דבר מה שיקוה האדם מתי יגיע למדרגה הרמה ההיא שאין למעלה ממנו:
כי ממנו התחלה בזאת הכוונה יתחיל כל עבודת הבורא:
ואליו התכלה והכונה זו היא תכלית ועיקר וסוף כל הכוונות כי סוף המעשה הוא במחשבה תחלה: all things begin -- with this intent [of love] - all the service of G-d begins.
ומה שראוי לו ממנו מאתנו:
מאהבת רצונו ומה הוא הדבר שראוי לו ית' מאתנו הוא לאהוב לעשות רצון בוראנו שאמר ואנחנו נעשה רצונו זה הכוונה הנכונה והישרה בכלל עבודת הבורא ולא לשום קיבול שכר בין בעוה"ז ובין בעוה"ב וכן שלא להמרותו יהוה רק מחמת יראת חרונו שלא יחרה אפו ח"ו עלינו:
אשר המה תכלית הטובה והרעה רצונו ואהבתו לאדם אין לך טובה ממנו וכן אפו וחרונו היש רעה גדולה מזו והמה בעולם הזה ובעולם הבא וז"ל אורחות צדיקים בשער הרצון ראה מה הגיע למרדכי כשרצה בו אחשורוש מה הגיע ליוסף כשרצה בו פרעה ואם כך הגיע למי שרוצין בו בני אדם כל שכן מי שרוצה בו הקב"ה שיגיעהו לכמה מעלות טובות לכן יטריח אדם עצמו לעשות המצות ואז ירצה בו הקב"ה עכ"ל ועיין עוד מ"ש מזה בשער ע"ה פ"ג מספר הישר לר"ת וכפי פירוש זה כתב המחבר בפתיחת שער האהבה ע"ש ובשאר מקומות ובמ"ה כ' בע"א ע"ש ולא ידעתי לכוון פירושו:
[הג"ה. ועיין כל זה בפ"ל ושם תמצא מרגוע לנפשך]:
אנשי החונף הם הצבועים והרמאים המראים עצמם חסידים וצדיקים בנגלה ורעה בלבבם ומרמים בני אדם:
דין אמת שלא תונה אותך באמתלאות שקרים:
והפך בו מלשון רז"ל הפך בה והפך בה כי באמת כולא בה ומנה לא תזוע כל ימי חייך:
וילדהו הוליד ממנו תולדות והבין דבר מתוך דבר מה שכתבתי לך:
וכוון בו כוונת המעשה שתהא נאה דורש ונאה מקיים:
כמש"ה אך הבל בני אדם וגו' פירש רש"י אם באו לעלות במאזנים הם והבליהם שוים:
לעמוד על עניניו על עניני הספר:
ויעירך לדעת מעלת המין הזה כו' רצה לומר לדעת שיש יתרון ומעלה למין הזה מן המצות דהיינו החובות שבלבבות. ומוסרי הנפשות שהם העיקר שה' שואל מאתנו והוא מפני שהם נוהגים תמיד ושאר המצות אינם נוהגים רק כל אחד בזמנו כמו שמסיים בנמשל וכ"כ בחשבון נ"א וז"ל וראוי לך אחי שתבין כי רוב המנין המכוון במצות שהם בגופים ובאברים הוא להעיד על המצות אשר תהיינה בלבבות ובמצפוני' מפני שעליהם משען העבודה והם שורש התורה כמ"ש מה ה' וגו' ע"ש וכ"כ בס"ס המורה כמש"ש ע"ש:
ומעלת שאר החכמות כו' מחכמת התורה תדע ותשכיל איך כל החכמות יוצאין מחכמת התורה כי כל החכמות נכללים בתורתנו ואפשר שט"ם הוא וצ"ל לחכמת התורה ור"ל שיש מעלה ג"כ לשאר החכמות שע"י נוכל להבין חכמת התורה בכמה מקומות כמו שמבואר במשנה ובגמרא. ובתוספות י"ט העיר עליהם כידוע וכן סיים בסוף הענין שמהם תהיינה הקדמה לחכמת האלהית וקמ"ל שראוי ללמוד אותם ג"כ מאחר שצריכין לתורתנו וכל' הזה כתב בספר הכוזרי סוף מאמר הרביעי ע"ש:
[*הג"ה ופ"ל פי' שתראה איך שהם גרועים מחכמת התורה ונכון הוא]:
לוזי המשי הם כרכים עגולים שעושין מן המשי בארץ ישמעאל כ"כ במ"ה ור"ל שמעורב בו הכל ועדיין הוא מוכן לעשות ממנו מה שירצה וצריך אומן וחכם לברר הטוב מן הפחות ולעשות מכל חלק מה שראוי לעשות ממנו וכן הוא במעלות תורתנו הקדושה שלא כל אדם מבין הרמזים והסודות שבתורה שהתורה נדרשת בפרד"ס כידוע ולכך כל האותיות והתיבות שבתורה שוים ותמנע היתה פלגש וגו' כמו שמע ישראל והחכם המשכיל בורר לו מן התורה הפשט והרמז והסוד לכל אחד זמנו ומקומו והעיקר הכל ליראה ולאהבה את השם יתברך והם חכמת המצפון וח"ה ומוסרי הנפשות שיתבאר בספר הזה ומהם שעל ידם עושה האדם בגדי חופש ולבושין יקר שמלבישים בהם את הנשמה בג"ע כמו שהאריך בזה בזוהר פרשת ויחי דף רכ"ד וראוי להעתיקו וז"ל בקיצור תניא זכאין אינון צדיקיא דיומיהון זכאין אשתארו לעלמא דאתי זכאין כד נפקין מתחברין כלהו ואתעבידו לבושי יקר לאתלבשא ביה ובהאי לבושא זכאין לאתענגא מענוגא דעלמא דאתי ובהאי לבושא זמינין לאחייא ולמיקם הה"ד ויתיצבו כמו לבוש ווי לאינון חייבי עלמא דיומיהון חסרין בחובוי ולא אשתאר מינייהו במה דאתכסיין וכד יפקון מעלמא ווי להאי דגרע יומא לעילא דכד בעי לאתלבשא בהו אינון יומין דפגם הוא בחובוי חסרין מהאי לבושא כדין ווי ליה לנפשיה דדיינין ליה בגיהנם על אינון יומין על חד תרין כו' ותלתא אינון לבושא חד דמתלבשא ביה נפשא ואזלא ושאטא בעלמא כו' וחד דמתלבשא ביה רוחא בג"ע התחתון וחד דמתלבשא ביה נשמתא בגו צרורא דחיי כולא ופירשו המפרשים שהמלבושים האלה הם מתרי"ג מצות שהם כנגד כל תרי"ג אברינו וכו' והם ג' כנגד מעשה ודבור ומחשבה שהם הכוונות למצות לעשותם לשמה כל איש כפי שידיעתו מגעת ע"ש. אתה הראית לדעת מזה המשל הנמרץ בדברי הזוהר כי מי שעושה כל שלשה מיני בגדים מהתורה שנתן הש"י לנו במעשה ובדבור ובמחשבה הכל לשמו יתברך זה יוכל ליכנס גם לחצר הפנימית וילבשם לפני המלך בכל זמן ובכל מקום כראוי לו מהם והכסיל עושה להפך שלוקח התורה רק לצרכי גופו ועושה הכל להנאותיו א"כ אינו יכול ליכנס אפילו לג"ע התחתון שהוא כמו חצר המלך ונענש ג"כ כמ"ש וירע בעיניו מעשה הכסיל כו' ועליו אמר הכתוב צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם והורה לנו במשל הזה שהספר הקדוש הזה נתחבר שיהיה לנו לעינים בדרכי הברור כיצד נברר דברים הדקים מן התורה ולא לסור ימין ושמאל מספרי היראה ומוסר וע"י נעשה הבגדי חופש הנ"ל כמו ספרי רס"ג ז"ל וכיוצא בהם ספרים ישרים מהקדמונים כי הם מאירים השכל כו':
והאלהים יורנו ררך עבודתו כאשר שאל ממנו משיחו דוד עבדו תודיעני אורח חיים ונזכה לשובע שמחות את פניך נעימות בימינך נצח אמן ואמן סלה: