לא נתן לתוכה מלח או שלא נתן לתוכה מעלה עשן נתחייב מיתה. כצ"ל וכן הוא בבבלי בפ' דלקמן דף נג בשלא נתן לתוכה מעלה עשן וזה דוקא ביה"כ אבל בשאר ימות השנה אינו חייב מיתה אא"כ חיסר אחת מכל סממניה ולא בשלא נתן לתוכה מעלה עשן וכך הם דברי הרמב"ם דבפ"ה מהל' עבודת יה"כ בהל' כה כתב בחסר מעלה העשן ג"כ חייב מיתה ובפ"ב מהל' כלי המקדש בהלכה א' לא כתב חיוב מיתה אלא בחסר אחת מסמניה ולא הזכיר חיוב מיתה בחסר מעלה העשן שהביא דינו בראש הפרק שם ומשום דהתם איירי בשאר ימות השנה וכל זה מבואר הוא מהסוגיא דהתם בדף הנזכר. והרחבתי הדבור בענין זה בחיבורי פני המנורה בנר החמישי במוצק החמישי שבארתי שם דין דמעשה הקטורת ודפסק כהני תרי שנויי דהתם בשגג בביאה והזיד בקטורת וכן אם נכנס בקטורת שלמה עם החסירה וזה הכל ביה"כ הוא דמיירי לפי שאין חיוב מיתה על ביאה ריקנית אלא בלפני ולפנים בדווקא וזה מבואר הוא במנחות פ"ג דף כז דלא פליגי התם ר' יהודה ורבנן אלא אם חייב מיתה אמבית לפרוכת שהוא קדשי הקדשים אעפ"י שאינו בא אל פני הכפורת ממש אבל לכ"ע על ביאת היכל אינו במיתה בביאה ריקנית אלא בלאו הוא דעובר. וכן הוא בת"כ ושם גריס אל פני הכפורת במיתה ושאר כל הבית באזהרה וזהו דעת ר' יהודה כסתם סיפרא והרמב"ם בריש פ"ב מהל' ביאת המקדש פסק כרבנן דעל כל קדשי הקדשים במיתה ועל שאר הבית בלאו. וביארתי שמה דלפ"ז היה נראה לכאורה דסוגיא דהכא דקאמר ר' זעירא ועובר משום הכנסה יתירא חולקת היא דהא משמע מסתמא דברייתא דהכא דקטורת בשאר ימות השנה איירי אלא דנראה דלאו דדוקא היא אלא דהכא נמי ביה"כ מיתפרשא כדהתם דחיוב מיתה בחיסור מעלה עשן ביה"כ דוקא היא כדהתם וכדלעיל ויש לפרש נמי דהאי עובר משום הכנסה יתירה דקאמר ר"ז היינו בהיכל ועובר בלאו הוא דקאמר. ועי' בת"י שפלפלו בפירושא דהך מילתא ופירשו שם בשם הר' מכחם משום הכנסה יתירה כמו בהכנסה יתרה כלומר שהכנסה יתרה של יה"כ שנכנס בה לפני ולפנים דבההיא דוקא כתב בה מעלה עשן וכתבו על זה ואין נראה דבכל יום נמי הוה מעלה עשן ומהאי קרא ודאי ילפינן וא"כ חיוב מיתה נמי ילפינן מינה ועוד דבירושלמי מכלתין וכו' אלמא לאו איה"כ קאי וכו' ע"ש וכל זה אינו מוכרח אלא דבלאו הכי פי' הר' מנחם דחוק הוא. עוד כתבתי שם דיש לפרש דהכנסה יתרה דקאמר הכא כעין אוקמתא דרב אשי בש"ס דילן הוא. והיינו דלר' זעירא הוה קשיא ליה האי קושיא גופה דהש"ס דילן דקאמר בברייתא שאם לא נתן לתוכה מעלה עשן חייב מיתה דמשמע משום עיכובא דמעלה עשן הוא וביה"כ הוא דאיירי ותיפוק ליה משום ביאה ריקנית ואת אמרת דמשום חסרון מעלה עשן בהקטרה הוא דמיחייב הלכך קאמר ר"ז משום הכנסה יתרה הוא דעובר. וכלומר דמיירי דעייל בשתי הקטרות אחת שלימה ואחת חסירה ואקטורת חסרה הוא דמחייב והיינו משום הכנסה יתרה ומיהו לכל הפירושים חיוב מיתה בחסרון מעלה עשן ליכא אלא ביה"כ דוקא ולא כדעת הת"י אלא כדעת הרמב"ם וכנזכר ומה שהקשו עוד בת"י דאי ביה"כ דוקא מאי האי דקאמר בברייתא דת"כ והובאה כאן לעיל בסוף פ"ק יכול שניהם אמורים קודם מיתת בני אהרן וכו' והלא מתו בשמיני למילואים וכו' וכלומר דאף לפי הס"ד דקאמר יכול מפני כך נענשו שכבר נצטוו על מעלה עשן והם לא עשו כן הרי אפילו היה כך שכבר נצטוו לא נצטוו אלא על של יה"כ אלא ודאי דהוה ס"ד שנצטוו על מעלה עשן ואפילו בשאר ימות השנה וכן שלא ישימו הקטורת חוץ וא"כ שפיר הוה ס"ד דקאמר יכול וכו' דמשום כך נענשו ועל זה הוא דמפרש שהעונש נכתב אחרי מותם ע"כ מת"י בענין ההכרח הזה. אבל כל כי האי לאו דיוקא הוא דכמה וכמה דברים נאמרו בטעם עונשן ועוד דלרווחא דמילתא נאמר דהאי ברייתא דת"כ כדעת מי שאומר דאף בשאר ימות השנה איכא חיוב מיתה על חסרון מעלה עשן. והרמב"ם פסק כרב ששת וכרב אשי וכאוקמתייהו וא"כ דוקא ביה"כ הוא דמחייב על חסרון מעלה עשן ולא בשאר ימות השנה. ובעל משנה למלך בהל' כלי המקדש שם האריך לפלפל בענין זה והביא איזה דבר בשם בעל באר שבע ע"ש. וניכר שלא ראו דברי הת"י הנזכר כי כל דבריהם מובלעים בדברי הת"י. וגם מה שהאריך להפליא במה שפירש"י ז"ל כתבתי בחבורי פני המנורה שם דלק"מ ואין כאן מקום להאריך בענין זה יותר: