הפייס השני מי שוחט מי זורק. הר"ב פי' בכאן מי שעלה בו החשבון זכה והוא הזורק והסומך לו שוחט וכו' וזה ראה להרמב"ם כאן בפי' המשנה ונראה שחזר בו בריש פ"ג דתמיד ולא פי' כן והעיקר הוא כדעתו ז"ל בחיבורו בפ"ד מהל' תמידין בהלכה ו' שביאר הפייס השני וכתב וזה שיצא בפייס ראשון הוא שוחט תמיד של שחר והשני שהוא עומד בצדו הוא מקבל את דם התמיד וזורקו וכו' כמו שביארתי בפנים ודע שתמצא כאן תשעה כהנים מהחמישי המתחיל להעלות איברי התמיד להכבש ואילך וזהו ששנינו לקמן תמיד קרב בתשעה וכו' והרמב"ם בחיבורו בפ' ששי מהל' מעשה הקרבנות דקחשיב שם כהאי מתני' דלקמן לתמיד ולאיל ולפר כתב בהל' יז נמצאת למד שהכבש או העז מוליכין אותו שמנה למזבח וכו' ומשום דהתם לא מיירי אלא במעשה שאר הקרבנות ולא בתמיד ולפיכך לא קחשיב שם חביתין שלא היו כ"א עם התמיד בכל יום. והיו קריבין בין הסלת לבין הנסכים כדשנינן בברייתא דסדר המערכה וכ"כ בפרק ששי מהל' תמידין כהאי ברייתא מלבד דבהפסקה בין הטבת חמש נרות לבין הטבת שתי נרות לא פסק כהאי ברייתא דהאי אליבא דאבא שאול מיתניא כדקאמר אביי מסדר וכו' ואליבא דאבא שאול דס"ל בדם התמיד מפסיק להו ולאחר הטבת כל הנרות מקטיר קטורת וכדמפרש טעמיה בפ"ק דף טו דכתיב בבקר בבקר בהיטיבו את הנרות והדר יקטירנה והוא ז"ל פסק כרבנן בזה כדכתב בפ"ו שם בהל' ג' וד' דבקטורת מפסיק להו וכדדרשי רבנן שם דה"ק רחמנא בעידן הטבה תהא מקטר קטורת ועיין בדבור דלקמן: