1
ובחרש אפי' תלה לייבם כדפרישית דחרש בר יבום הוא כמבואר לקמן פ' חרש ובתוספתא סוף פ"ב החרש והשוטה מייבמין ולא חולצין והרמב"ם ז"ל פ"ב מהל' יבום הל' ח' כתב אמר הגדול המתינו לי עד שיגדיל הקטן כו' או עד שיבריא החרש ונמלך בו ואם לא ירצה אני אייבם או אני אחלוץ אין שומעין לו וכ"כ בפי' המשנה ומשמע דאחליצה קאי ועל פירושו במשנה לק"מ על שדחק לפרש כן משום דדומיא דרישא נקט תלה בקטן כו' דטעמיה משום דשהויי מצוה לא משהינן והילכך פירש ג"כ בחרש לענין חליצ' ומטעמא דשהויי מצוה אלא דבחיבורו ה"ל לאשמועינן רבותא טפי דאפי' לייבם לאלתר אין שומעין לו וצ"ל לדעתו דס"ל דבזה לא איצטריך לומר דאין שומעין דהרי אין תורמין אותה וסמך עצמו על מה שכתב שם לקמן הלכה י"ד: