לא סוף דבר כו'. מה שפירשתי בפנים הוא עפ"י שיטת רש"י ז"ל ולפי מה שגורס שם ולרבא כו' זו היא למעוטי מת בלא גירש אבל אם גירש הערוה מותרת הנכרית ואפי' מת הנשוי נכרית קודם שגירש זה והיתה צרת ערוה דהכל הולך אחר שעת מיתת המגרש וכמבואר בפנים והא דאם מת הנשוי נכרית ולא גירש הבעל אחות ומת דאסורה הנכרית להשלישי ואע"ג דבעודו בחיים האח השני מותרת הנכרית להתייבם לא' מהן וכדחנן לעיל ג' אחין שנים מהן נשואין ב' אחיות וא' נשוי נכרית ומת הנשוי נכרית וכנס א' מבעלי אחיות את אשתו אפ"ה כשמת זה ונפלו שתיהן לפני הג' אסורה הנכרית וכן כתבו התו' בשם בה"ג ד"ה זאת אומרת לחלק בין מחיים בין לאחר מיתת א' מהן. וטעמא דמחיים כיון שהערוה עומדת עם בעלה הויא לה הנכרית צרת ערוה שלא במקום מצוה ושרייא אבל אם מת א' מבעלי האחיות כיון ששתיהן באות להתייבם הוויין להו צרות ואסורות דחשבינן לצרה כאלו נתייבמה אצל זה שמת ונפלה היא וערוה עכשיו לפני אח השלישי כן פי' הרשב"א ז"ל אבל קשה דהיכי שייך לומר דמחיים תהי' מותרת לא' מהן ואחר מיתה נאסרה דא"כ הויא צרה לאחר מיתה ואמרינן הכא לעיל א"ר יודן אלו בקש לבעול את הצרה כו' ואין צרה לאחר מיתה וה"נ הכין. ולכך נראה כגי' רב אלפסי ז"ל דגריס התם אליבא דרבא זו היא למעוטי מת ואח"כ גירש ולומר דרבא כרב אשי לגמרי ס"ל וכוותיה דייק לה למתני' דאלו מת נשוי נכרית ואח"כ גירש א' מבעלי אחיות אשתו וכנס הנכרית ומת דהנכרית אסור' הואיל ונעשית צרת ערוה בזיקה ואע"ג דאפי' בכנס ולבסוף גירש שריא לרבא דמיתה מפלת כבר תירץ רב אלפסי ז"ל דשאני גבי צרת ערוה דעלמא דכיון שגירש הערוה מקמי דנפלה לפני היבם מהני הגירושין וכי נפלה צרה בהתירא נפלה קמיה אבל הכא גבי נכרית כיון דבשעת נפילה באיסור זיקה נפלה קמיה לא מהני בה הגירושין דהך: