שקעה ספינתו בים. אם הוי כמעידין שנטבע וא"ת הא מים שאין להן סוף אפילו מעידין שנטבע אין משיאין את אשתו וי"ל דמיבעיא ליה לענין דיעבד דקי"ל במים שאין להן סוף דאם נשאת לא תצא כדמוכח מההוא עובדא דטבע חסא בבלי דף קכ"א וכדאמר רב אשי שם וכן פסק הרמב"ם ז"ל שם הלכה כ' ולפיכך קא מיבעיא ליה אם בשקעה ספינתו בים נמי אם נשאת לא תצא וקא פשיט ליה דדוקא באמרו נטבע אבל באמרו שקעה ספינתו ולא ראוהו שנטבע אפילו אם נשאת תצא כדאמר דאפשר לא היה בתוכה וכעין זה הביא הב"י בשם תשובת הרמב"ן ז"ל אם ראו שנשברה הספינה ולא ראוהו נטבע ממש אפילו בדיעבד תצא וא"ת אכתי מאי קא מיבעיא ליה הא מתני' היא בפ' כל הגט הלכה ד' ג' דברי' כו' ספינה שאבדה בים נותנין עליו חומרי חיים וחומרי מתים כדאמר התם לענין תרומה ומכ"ש באיסור א"א שהוא בכרת וי"ל דאי ממתני' לא שמעינן אלא לכתחילה אלא דמדברי הרמב"ן שם משמע דפי' להמתני' דאפילו בדיעבד אמרינן בחזקת שהוא קיים לכל דבר דלמד שם דינו ממשנה זו ומשמע נמי מדבריו שם דאפילו ידעינן שהיה בתוך הספינה כדכתב שם שמא ניצל ע"ג עץ כו' וכדמשמע נמי ממתני' כל ששואלין כו'. וכן הוא מסקנת הפוסקים לפי שיטת הבבלי דכששואלין אותו לא הוי מסיח לפי תומו ועיין בסוף פירקין: