מסתברא דר"א יודי כו'. כדפרישית בפנים ואפשר לומר דזה נ"מ בין טעמא דהכא ובין טעם הבבלי דפרישית והיינו הפרת נדרים דלטעמא דבבלי דהני דיתבא תותי' קניס א"כ בהפרת נדרים נמי קניס רבי יוסי ולטעמא דהכא לא שייכא כ"כ נפלה דרך היתר או דרך איסור בהפרת נדרים ואפשר דזה נמי דרך איסור קרי ליה כשיושבת תחתיו עכשיו ואפי' לטעמא דהכא קניס רבי יוסי שאינו מפר נדריה הואיל והנדרים חלו דרך איסור. אך דלפ"ז יש להסתפק לרבי יוסי אם נדרה קודם שהלך למדה"י ולא שמע הבעל עד שבא לאחר שנשאת דהוי עכשיו ביום שמעו אם מפר הוא לטעמא דהכא דהא הנדר חל דרך היתר ואיכא למימר ק"ו מכתובה השתא מדידיה לדידה לא קניס רבי יוסי דהחיוב הי' בדרך היתר הפרת נדרים דזכותו הוא לכ"ש וכה"ג אמר בבבלי שם על מציאתה ומעשה ידיה. או דאמרינן דאחר יום שמעו אזלינן ודרך איסור הוא:
ביאה פסולה פוטרת. משמע מהכא דדוקא בדיעבד הוא דקאמר ר"ש אבל לא לכתחילה מדקרי לה הכא ביאה פסולה וכן כתבו התו' בפ"ק דמכלתין דף י"א ד"ה לר"ש ע"ש דמסקו הכי והתיו"ט שכתב כאן בד"ה ר"ש ונ"ל שרוצה לומר דפליג וסבר דאפי' בתחילה מייבם כו' עכ"ל זהו לשיטת רש"י ז"ל ובהדיא פי' שם כן בד"ה ביאתה או חליצתה ע"ש: