גידולי תרומה תרומה. לענין שאסורים לזרים אבל לשאר כל דבר הרי הן כחולין כדאמרינן לעיל בגמ' בפ"ו בהלכה א' וכ"פ הרמב"ם ז"ל בפ' י"א הלכה כ"א ובענין מה שיש לדקדק מהאי מתני' על מתני' דלקמן בפ"ב דבכורים בהלכה ב' בענין הגידולין יתבאר שם בהגיעי למקומו בס"ד. וגידולי גידולין חולין הייני דוקא בדבר שזרעו כלה אבל דבר שאין זרעו כלה אף גידולי גידולין אסורין כדקאמר בגמ' ותני עלה בד"א בדבר שזרעו כלה וכו' אלא אם כן רבו גידולי גידולין על העיקר של הגידולין אז גידולי הגדולין מותרין והכי מסיק לה בבבלי בספ"ח דנדרים על הא דגריס שם א"ר ינאי בצל של תרומה שנטעו ורבו גידוליו על העיקר מותר ומדייק הש"ס למימרא דגידולי היתר מעלין את האיסור והתנן גידולי תרומה תרומה בגידולי גידולין קאמרינן הא נמי תנינן גידולי גידולין חולין הא קמ"ל אפי' בדבר שאין זרעו כלה והתנן הטבל גידוליו מותרין בדבר שזרעו כלה אבל דבר שאין זרעו כלה גידולי גידולין אסורין ריבויא דרבו גידולין על עיקרו מותר קמ"ל. וכ"כ הרמב"ם שם בהלכה כ"ב גידולי גידולין חולין לכל דבר ואפי' דבר שאין זרעו כלה אם רבו הגידולין על העיקר בגידולי הגידולין הרי הגידולין השניים מעלין את העיקר אע"פ שאין זרעו כלה ויהיה הכל מותר לזרים ופירושו בהגמ' שם הכין הוא דמעיקרא פריך היכי אמרת דגידולין שרבו מעלין את העיקר והאנן תנן גידולי תרומה תרומה וכלומר דע"כ אפי' הגידולין רבו על עיקר התרומה אסורין דהא כבר אמרינן לעיל שם דאין גידולי היתר שרבו מעלין את האיסור אא"כ בדבר שאסורו ע"י קרקע בטילותו נמי ע"י קרקע וכגון שביעית אבל ערלה דאין איסורה ע"י קרקע אלא דהזמן הוא הגורם וכן כלאי הכרם דהתערובת היא הגורם וכן מעשר הדיגון הוא גורם לחיובו לכל אלו אין בטילתן ע"י קרקע ובהן אין גידולי היתר שרבו מעלין את האיסור וא"כ תרומה נמי דחובה ע"י הדיגון ולא ע"י הקרקע אין בטילתה ע"י קרקע ובהא לית לן לאסוקי אדעתין כלל דגידולי תרומה יהו מעלין את עיקר התרומה עצמה. ומשני דר' ינאי בגידולי גידולין קאמר דהן מעלין את העיקר והיינו לגידולין הראשונים ופריך מאי קמ"ל הא נמי תנינן דלעולם גידולי גידולי תרומה מותרין ואפי' לא רבו ומשני דבדבר שאין זרעו כלה מסקינן כדקאמר בצל שנטעו ועלה פריך דהא אנן תנן בטבל דבר שאין זרעו כלה גידולי גידולין אסורין וקס"ד דלעולם אסורין ואפי' הגידולי גידולין רבו על עיקר של הגידולין הראשונים ואם בטבל הוא כך בדבר שאין זרעו כלה מכ"ש בתרומה דהא תרומה חמירא דגידולי תרומה תרומה והטבל גידוליו מותרין ומשני לא כדקס"ד אלא ברבו גידולי גידולין על העיקר והיינו על גידולין הראשונים מותר הכל ואפי' בדבר שאין זרעו כלה והא הוא דקמ"ל ר' ינאי ומתני' דטבל בשלא רבו מיירי וכל זה הוא פשוט בהסוגיא שם וכעין זה פי' הר"ן ז"ל שם בהאיש שינוייא להמסקנא ריבויא דרבו וכו' אלא שאנו הוספתי בתוספת ביאור ולקמן יתבאר פי' האמיתי לדעת הרמב"ם בהשינויא להמסקנא אלא שכאן כתבתי לפי פשטות הסוגיא וכדי להבין דעת הראב"ד במה שמשיג שם כדלקמן ובזה יתבאר לך הכל דמ"ש הרמב"ם אם רבו הגידולין על העיקר בגידולי הגידולין וכו' כלומר דזהו החילוק בין הגידולין לבין גידולי הגידולין דבגידולין לעולם הכל אסור ואפי' רבו על העיקר התרומה עצמה כדלעיל אבל בגידולי גידולין אם הם רבו כל העיקר של גידולין הראשונים הרי אלו הגידולין השניים מעלין את העיקר והן הגידולין הראשונים והכל מותר ואפי' בשאין זרעו כלה וזהו ממש כמסקנת הש"ס. ומזה תבין דמ"ש הכ"מ בזה פליאה נשגבה היא באין מבין דבריו דמ"ש ויש לתמוה על הראב"ד שכתב עליו שהוא שיבוש שהרי דבריו מבוארים בגמרא ואפשר שהראב"ד הבין בדברי רבינו שמ"ש הרי הגידולין השניים מעלין את העיקר לגידולי גידולין קרי גידולין שניים וקאמר שהן מעלין את העיקר דהיינו התרומה עצמה ומפני כך השיגו וכו' ע"ש ואמר אני חס ליה להראב"ד שיבין כך שמעלין את העיקר היינו התרומה עצמה כי זה לא עלה על דעת מי שראה הסוגיא דבצל דישמעאל איש כפר דימא דהתם והתבונן בה. ומה שכתב דהדבר ברור בכוונת דברי רבינו דגידולין שניים לגידולי גידולין קאמר דהיינו גידולין שלישיים והן מעלין את העיקר דהיינו גידולין שניים וסיים וזה מבואר מאוד בלשון רבינו ומי יתן לנו דעת להבין כך בלשון הרמב"ם שהרי כתב ואם רבו הגידולין על העיקר בגידולי הגידולין הרי הגידולין השניים מעלין את העיקר והרי לא דיבר כאן מגידולין השלישים ואף אם נטעה בל' הרמב"ם לפרש בגידולי הגידולין דקאמר היינו גידולי גידולי גידולין (ואם שאין זה סובל כלל לכוונתו וללשונו שלא דיבר שם כ"א מגידולי גידולין בלבד) מה נעשה ללשון הש"ס והיכי משמע דהתם בגידולין השלישיים מיירי וזה לא עלה על דעת שום מפורש בעולם דרש"י ז"ל שפ' שם ורבו אותן גידולין על עיקרו מותר דזהו השלישי פשוט הוא דר"ל שזהו השלישי מהתרומה עצמה ולפיכך הקילו בגידולין השניים שרבו על העיקר והן גידולין הראשונים והר"ן והרא"ש ז"ל פירשו בפשיטות כמ"ש לעיל וכך סיים הרא"ש להדיא ריבוייא דרבו גידוליו על עיקרו דמותר קמ"ל דהא דאסור גידולי גידולין בלא רבו אבל רבו אפי' גידולין מותרין דגידולי היתר מעלין את האיסור ור"ל דבכה"ג הוא דמעלין את האיסור וכך הם ממש דברי הרמב"ם והאריכות בזה בחנם הוא דא"א לפרש לא לדברי הגמ' ולא לדברי הרמב"ש בענין אחר. ומה שהשיג הראב"ד ענין אחר הוא ולכאורה קושיא גדולה היא וצריך להתבונן בה והנני מבאר לך כוונתו דהוא ז"ל הקשה דהרי ממסקנת הש"ס מוכח דכל היכא דגידולין השניים רבו על עיקר של גידולין הראשונים דמותר בין בתרומה ובין בטבל דהא פריך ליה ממתני' דטבל ומשני וטבל היא קיל טפי מתרומה כדלעיל וא"כ היה לו להרמב"ם לבאר גם בטבל בהל' מעשר כן והוא כתב בפ"ו מהל' מעשר בדין דטבל בהל' ו' סתם ואם היה דבר שאין זרעו כלה אפי' גידולי גידולין אסורין עד שלש גרנות וכו' והאי עד ג' גרנות למד מהאי תלמודא כדלקמן ומכל מקום סתם וכתב דגידולי גידולין אסורין ומשמע דהכל אסור ואפי' רבו גידולין השניים על הראשונים וזהו שהשיג כאן ואמר כל זה הוא שיבוש שאפי' הטבל שגידוליו מותרין אם הוא דבר שאין זרעו כלה הכל אסור. ור"ל כמ"ש הוא בעצמו בהל' מעשר גבי טבל. וכ"ש בתרומה דחמירא ואם הוא למד זה ממסקנת הש"ס היה לו לבאר ג"כ דין זה בטבל ואם דלמא דשינוייא דהתם לא למסקנא איתאמרא אלא לדיחויא בעלמא א"כ מפני מה כתב לענין תרומה כן זהו כוונת קושיית. הראב"ד בלי ספק וליישב דעת הרמב"ם נאמר דכשנעמוד על עיקרן וטעמן של הדברים אז נבין כל ענייני חילוקי הדינים בהן וזה דטעם דגידולי תרומה תרומה הוא מגזירת חכמים בעלמא משום תרומה טמאה ביד כהן כמו שהבאתי בפנים ומן התורה חולין גמורין הן דנתבטלה התרומה בקרקע וטעמא דהטבל גידוליו מותרין מפני שרובו חולין כדאמר בגמרא והסברתי הטעם בפנים והשתא מה דתרומה חמירא בענין הגידולין מדרבנן הוא וכל זה בדבר שזרעו כלה דבהא קיל טבל מתרומה דהטבל נתבטל ברוב החולין וכמה שכתבתי בפנים דלא שייך כאן דבר שיש לו מתירין אבל בדבר שאין זרעו כלה חמור הוא טבל מן התרומה דאע"ג דבתרווייהו אפי' גידולי גידולין אסורין כדקאמר הכא בגמ' ותני עלה וכו' וכך הוא האמת מ"מ טעמא דאיסור גידולי גידולין בתרומה אינו אלא מדרבנן דבדבר שאין זרעו כלה גידולי גידולין נחשבין כגידולין עצמן והרי הכל מדרבנן אבל טבל הרי יש בו תרומה ותרומת מעשר שלא הופרש ממנו אלא דבדבר שזרעו כלה דשייך ביה ביטול מקילינן ואמרינן דנתבטל הכל ברוב החולין אבל דבר שאין זרעו כלה דלא נתבטל א"כ הגידולי גידולין אכתי באותו איסור עצמו של הגידולין הראשונים הן עומדין והרי יש בהן איסור דאורייתא וזהו הטעם דבגידולי גידולין דתרומה מהני ברבו על הגידולין הראשונים ואפי' בדבר שאין זרעו כלה משום דכל עצמו של האיסור בגידולין אינו אלא מדרבנן ואף בשאין זרעו כלה מ"מ כבר התרומה הופרשה ובאה ליד הכהן דהא בהכי עסקינן דזהו עיקר טעם הגזירה דגידולי תרומה דסתם הזורע תרומה כהן הוא ואין כאן שום חשש איסור דאוריתא מה שאין כן בטבל בדבר שאין זרעו כלה דיש כאן איסור דאורייתא התרומה ותרומת מעשר שלא הופרש והרי לא נתבטל כיון שאין זרעו כלה זהו עיקרן של הדברים ולפ"ז הא דמשני התם ריבויא דרבו וכו' דוקא בתרומה קאמר דלמאי דקס"ד דטבל לעולם חמיר מתרומה להכי משני ליה דלא היא דהא קמ"ל דברבו הגידולי גידולין על הראשונים קילא טפי תרומה מטבל והכל מטעמא דאמרן ולא כדעת הראב"ד שרצה להשוות דין דטבל ודין דתרומה בגידולי גידולין בדבר שאין זרעו כלה והן הבט דזה הוא דעת הרמב"ם דסיים שם בהל' מעשר גבי גידולי גידולין דטבל בדבר שאין זרעו כלה. ומפני מה הגידולין אסורין מפני תרומת מעשר ותרומה גדולה שבה וכו' ובזה מבוארין דבריו ודעתו עם הטעם כעיקר שבארנו:
הטבל גידוליו מותרין בדבר שזרעו כלה. היינו דוקא שכבר צמח הזרע אבל כל זמן שלא צמח ואפשר ללקט הזרע קונסין אותו שילקט הזרע כעין שקונסין בתרומה כדתנן בריש פרקין שוגג יופך מזי' יקיים וכמבואר לעיל ובטבל דלא שייך למיקנסיה שתהא כל השדה טבל שהרי רובו חולין ומיהו הגידולין חולין בדבר שזרעו כלה אלא שלפי שלכתחילה אין זורעין טבל כדתני בתוספתא פ"ק דדמאי הלכך קונסין אותו שכל זמן שלא צמח ודרכו להתלקט שילקט את הזרע הכי אמרינן לעיל בפ"ק דדמאי בהלכה ג' וכ"פ הרמב"ם בפ"ו מהל' מעשר בהלכה ג' כהאי דהתוספתא ובהלכה ו' כהאי דהש"ס דפ"ק דדמאי וזה מבואר ומה שכתב שם בענין גידולי גידולין בדבר שאין זרעו כלה כבר בארתי הכל לעיל בביאור רחב בהלכה ג' ד"ה גידולי תרומה תרומה ע"ש שנתבאר בענין חלוקי הדינים וטעמם על נכון בס"ד: