גרוגרות ושילם תמרים תבא לו ברכה. הכי תני לה בת"כ שם אליבא דר"א דס"ל משלמין ממין על [שאינו] מינו ובלבד שישלם מן היפה על הרע הא כיצד אכל גרוגרת ושילם תמרים תבא עליו ברכה. ובבבלי פ' כל שעה (דף לב) מייתי להך ברייתא בסתמא על הא דאיבעיא להו בתשלומי תרומה בשוגג לפי מדה משלם או לפי דמים משלם כל היכא דמעיקרא שויא ארבעה זוזי ולבסוף שויא זוזא לא תיבעי לך דודאי כדמעיקרא משלם דלא גרע מגזלן דמשלם כשעת הגזילה כי תיבעי לך דמעיקרא שויא זוזא ולבסוף שויא ארבעה דאי לפי מדה משלם גריוא אכל גריוא משלם ואי לפי דמים בזוזא אכל בזוזא משלם אמר רב יוסף ת"ש אכל גרוגרות וכו' אא"ב לפי מדה משלם אמטו להכי תע"ב דקא משלם גריוא תמרים דשויא טפי אלא אי אמרת לפי דמים משלם אמאי תע"ב אמר אביי לעולם לפי דמים משלם ואמאי תע"ב דאכיל מידי דלא קפיץ עליה זבינא וקמשלם מודי דקפיץ עליה זבינא. והשתא מאן הוא דס"ל לפי דמים משלם ר"ע כדקתני התם לקמן האוכל תרומת חמץ בפסח פטור מתשלומין ומדמי עצים דברי ר"ע וכדפסק הרמב"ם כותיה כמבואר לעיל פ"ב בהלכה ב' ד"ה אין תורמין מן הטמא על הטהור ע"ש ואע"ג דהך אכל גרוגרות וכו' אליבא דר"א מיתניא בת"כ מ"מ אף ר"ע מודה דתבא עליו ברכה אם שילם מן היפה על הרע אלא דלא קפיד ר"ע שישלם מן היפה על הרע בדוקא כדקפיד ר"א תדע דלר"ע לא בעינן שישלם מן היפה על הרע בדווקא דהא איהו קאמר אם אכל קישואין של ערב שביעית ימתין וכו' והרי זה מן החדש על הישן כדלמד הרמב"ם מזה בפ"י שם דמשלם מן החדש על הישן וה"ז מן הרע על היפה ואף אם תדחוק לומר דקישואין החדשים הן יותר יפים מ"מ מדלמד מכאן לומר סתם דמשלם מן החדש על הישן אפי' בשאר המינין דמן הסתם הישן הוא יותר יפה מן החדש ש"מ דר"ע לא ס"ל דמשלם מן היפה על הרע בדוקא אלא דאם שילם תע"ב ויצטרך זה לנו בדיבור דלקמן. ודע דהרמב"ם מסיים בפ"י ולעולם אינו משלם אלא לפי דמים שהיתה שום בשעת אכילה בין שהוזלה בשעת תשלומין בין שהוקרה והשיג הראב"ד וכתב ואם הוזלה בשעת אכילה למה לא יתן כשעת גזילה ומה גרע מגזלן. וע' בכ"מ שכתב די"ל דהכא לאו בגזלן עסקינן דהא בשוגג אכלה לתרומה וכו' וזה אינו מובן דהא בהדיא תאמר בגמ' דלא גרע מגזלן וזו היא קושית הראב"ד אלא דנראה דהרמב"ם והראב"ד פליגי בפירושא בהא דקאמר כל היכא דמעיקרא שויא וכו' אי האי מעיקרא על שעת גזילה קודם שעת אכילה מיתפרשא או על שעת אכילה דהיא שעת גזילה ודבר זה נלמד מדין אחר דפליגי תנאי לעיל בהלכה א' אם מתנתו מקדשתו לחייב קרן וחומש או הפרשתו מקדשתו דאי אמרינן מתנתו מקדשתו א"כ אי אתה מוצא חייב קרן וחומש אלא בשנתן התרומה להכהן וחזר ולקחה ממנו ואכלה בשוגג והרי כאן שעת גזילה ושעת אכילה וזהו פי' הראב"ד כל היכא דמעיקרא וכו' דעל שעת הגזילה קאי. אבל למ"ד הפרשתו מקדשתו וזהו דעת הרמב"ם כמו שבארתי לעיל שם דמוכרח הוא מהמתני' לדעתו ז"ל א"כ מיד אחר שהפריש התרומה ולא נתנה ליד כהן אלא אכלה בשוגג שעת אכילה היא שעת הגזילה וכן פירש"י ז"ל שם כל היכא דמעיקרא וזה תוכן הדבר לדעת הרמב"ם ז"ל:
אכל חלה וכו'. דין דחלה ובכורים דחייבין עליהן חומש תנינן בהדיא בס"פ קמא דחלה וברפ"ב דבכורים. וא"א לפרש להך בעיא אליבא דר"א דהא קאמר שכן פירות חלא הביאו שליש חייבין בחלה ולר"א שמעינן ליה בהדיא בפ"ק דחלה דס"ל פטורה מן החלה וע"כ לר"ע מבעיא ליה כדפרישית בפנים ובין אם נפרש האי שכן וכו' דמהבעיא היא או מפשיטותא דפשיט דמשלם שכן וכו' והוי כמין על מינו וכן באידך בעיא דבכורים צריך טעם למה לא זכר הרמב"ם מזה כלום ונראה דאחר שבארנו דלר"ע משלם הוא אפי' מן הרע על היפה כמבואר בריש דיבור דלעיל מדקאמר מן החדש על הישן וא"כ תבואה שלא הביאה שליש ג"כ בכלל דהוי מן הרע על היפה ומשלם ויש לפרש נמי להבעיא בענין זה דמספקא ליה אם לר"ע משלמין לכתחילה מן הרע על היפה כמו תבואה שלא הביאה שליש על החלה מפירות שנגמרו וכן בבכורים דבמחובר לקרקע אינן יפים כמו אלו שנתלשו דאפשר אלו שבמחובר עדיין לא נגמרו כל צרכן ופשיט דמשלם שכן וכו' וא"כ אם אכל החלה שנעשית מתבואה שלא הביאה שליש משלם מהן וה"נ משלם לעולם מהן ואפי' מן הרע על היפה. מיהו בבכורים א"א לפרש האי שכן וכו' מהאי טעמא דאם אכל מהן שהרי אינו חייב על הבכורים עד שיכנסו לתוך החומה דאמרינן בפ' אלו הן הלוקין וצריך לפרש כפשוטו שכן הבכורים נקנין במחובר לקרקע ומדנוהג בהן משלם מהן: