האוכל תרומה שוגג. ולא כן א"ר אבהו בשם ר' יוחנן מזיד בחלב ושוגג בקרבן וכו' ומביא קרבן. כבר כתבתי בפ' אלו נערות ובכמה מקומות דדברי ר' יוחנן דהאי תלמודא אליבא דמונבז היא בבבלי פ' כלל גדול (דף ס"ט) דס"ל שגגת קרבן שמה שגגה אבל לרבנן דקיי"ל כותייהו לאו שמה שגגה בעבירות שיש בהן כרת כדפסק הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהלכ' שגגות הלכה ב' כ"א צריך שישגוג בכרת ואע"פ שהזיד בלאו וכר' יוחנן דהתם אליבא דרבנן דמונבז ובתרומה מסיק התם רבא דמיתה במקום כרת עומדת וחומש במקום קרבן קאי וא"כ אם שגג במיתה משלם קרן וחומש אבל אם שגג בחומש לאו שגגה היא כדמסיק הכא לענין חומש דגזירת הכתוב היא שתהא כל אכילתו בשגגה וכלומר לאפוקי אם הזיד בתרומה ולא שגג אלא בחומש אבל אם הזיד בתרומה ושגג במיתה לא שמענו מהכא מידי ואיכא למימר דהאי ש"ס ס"ל כאביי דהתם דהכל מודים בתרומה עד שישגג בלאו שבה ולא אמרינן דמיתה במקום כרת עומדת ואיכא למימר כרבא דשגגת מיתה שמה שגגה אע"פ שהזיד בלאו שבה והרמב"ם פסק כרבא דכלל גדול בריש פ' עשירי מהלכ' תרומה ומה שכתב הכ"מ קצת משמע כן בירושלמי ריש פ"ו דתרומות ורפ"ח. לא מצאנו אף במקצת דמשמע כן בהאי תלמודא כ"א בהא דשגגת חומש לאו שגגה היא ומזה לא דיבר הרמב"ם כלום ופשוט הוא דכיון דמיתה במקום כרת עומדת א"כ חומש דבמקום קרבן קאי לא הוי שגגה דהדרינן לכללא דכל עבירה שיש בה כרת שגגת קרבן שבה לאו שגגה היא וזהו דמוכרח נמי מהכא דקאמר שתהא כל אכילתו בשגגה ולאפוקי שגגת חומש דלאו שגגה היא משום דחומש במקום קרבן קאי כדרבא ושגגת קרבן לאו שגגה היא אלא דמאי דקאמר ר"ז מטעמא דגזירת הכתוב הוא היינו לתרץ אפי' לר' יוחנן דהכא דס"ל בענין שגגת קרבן כמונבז ומזה תבין דמ"ש הר"ש כאן ור' זעירא דירושלמי כאביי דאמר התם בתרומה אליבא דר' יוחנן שאין חייבין עליה עד שישגוג בלאו שבה ולאו מטעמא דר"ז קאמר לה ע"ש ומבואר הוא דכל זה אינו מוכרח דר"ז לא קאמר הכא אלא לאפוקי דשגגת חומש לאו שגגה היא וכדאמרן: