הנכרי והכותי שתרמו תרומתן תרומה. היינו מדרבנן וכן מדמעת דקאמר מדרבנן הוא כדמסיק בפרק ר' ישמעאל במנחות (דף ס"ז) למ"ד מירוח נכרי פוטר והני קיי"ל האי דדייקינן התם דתרומתו בארץ מדמעת מדרבנן היא גזירה משום בעלי כיסין וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ד בהלכה ט"ו דאין תרומת הנכרי בארץ משלו תרומה אלא מדבריהן ור' שמעון דפליג במתני' פליג נמי אדימוע והכי קאמר בהדיא בגמרא אשכח תני היא הדא היא הדא ומה דדייק הר"ש כאן וכן הוא בתוס' שם אליבא דר' שמעון דס"ל דמירוח הנכרי פוטר א"כ צ"ל דלא פליג אדימוע לאו דיוקא היא דמש"ה אינו מוכרח דמה דאמר התם מדרבנן מדמעת דאליבא דר"ש קאמר אלא למאן דאית ליה מירוח הנכרי אינו פוטר וקס"ד מדאורייתא וגילגול הנכרי פוטר מדייק התם אהא דרבא דלעיל ומשני דלעולם מירוח הנכרי פוטר ומדמעת בארץ דקאמר היינו מדרבנן ואלו לר"ש לא דייקינן ולא מידי אלא דקסבר דיש קנין לנכרי וכו' וא"כ ממילא אין תרומתו תרומה כלל לדידיה ועיקר הדין במה שיש קנין לנכרי ובמה שאין לו כבר נתבאר הכל לעיל בפ"ו דדמאי בהלכה ח' ע"ש ומיהו בלאו האי דיוקא מהא דר"ש ע"כ לן לומר דהא דפליגי הכא ר"ש ורבנן מדאורייתא היא דפליגי כתירוץ הא' דתוספות במנחות שם אליבא דדייקי מדר"ש וכתבו וז"ל דהתם מדאורייתא פליגי ואף דלכאורה מכח האי קושיא מדר"ש אינו מוכרח וכדאמרן מ"מ מוכרח הוא מדקתני לת"ק וחייבין עליה חומש והרי תרומה מדרבנן אין חייבין עליה חומש כדתנן לקמן בפ"ז האוכל תרומת ח"ל משלם את הקרן ואינו משלם את החומש ודין תרומת הנכרי משלו בארץ ותרומת ישראל בח"ל שוין הן למאן דאית ליה דתרומת נכרי בארץ מדרבנן היא וצ"ל דהאי תנא דמתני' ס"ל כמ"ד אין קנין לנכרי בא"י לגמרי להפקיע ממעשרות אבל למאי דקיי"ל דאין קנין לנכרי לענין אם חזר וקנאה הישראל הקרקע ממנו וכמבואר הכל לעיל בדמאי שם עם שאר חילוקי דינים בענין זה וכדעת הרמב"ם וכדמוכרח א"כ מה דאמרו גבי תרומת הנכרי משלו הכל מדרבנן הוא כדלעיל ואין חייבין עליה חומש ולפיכך לא זכר הרמב"ם כלום מדין חומש בתרומת נכרי וה"ז נכלל ונלמד מכלל דבריו כמבואר ובענין תרומת ת"ל עיין לקמן במקומו שם: