האומר תרומת הכרי הזה בתוכו וכו'. ופסק הרמב"ם ז"ל כחכמים כמ"ש בפ"ג בהלכה ח' האומר תרומת זה הכרי לתוכו אם אמר בצפונו או בדרומו קרא שם וחייב להפריש ממנו תרומתו ואם לא ציין המקום לא אמר כלום ומ"ש בפ"ד בהלכה י"ו בדין דמתני' דלקמן בהלכה ו' המתכוין לומר תרומה ואמר מעשר וכו' הפריש תרומה במחשבתו ולא הוציא בשפתיו כלום ה"ז תרומה שנאמר ונחשב לכם וגו' במחשבה בלבד תהיה תרומה פשוט הוא דהיינו נמי במציין במחשבתו להמקום דהא לא עדיפא מחשבה מן האומר בפיו אלא דכאן דקמ"ל דמחשבה מהני לגבי תרומה לא הוצרך לבאר בפי' דבציין המקום דוקא מפני שסמך עצמו על מה שביאר לעיל בהאומר ופשיטא דבמחשבה נמי בעינן והוא שציין המקום ומזה נבין טעמו שהביא דרש הפסוק ונחשב לכם ולא הביא כמה שנדרש זה לקמן מקרא דכל נדיב לב דמשם הוא דלמדו דלא בעינן בתרומה עד שיוציא בשפתיו וכדאמרינן נמי בש"ס דילן בשבועות (דף כו) אלא דמהתם לא שמעינן כ"א הא בלחוד דהגומר בלב נמי תרומה הואי אבל לא שמענו דבעינן מיהת שיציין המקום במחשבתו ומהאי קרא דונחשב הוא דנלמד זה כדקאמר הכא בגמרא דכתיב ונחשב וכתיב לעיל מיניה והרמותם הוקשו זה לזה ועיין בדיבור דלקמן: