אין תורמין מן הטהור על הטמא. הר"ש כתב להטעם מסברא דנפשיה משום דבעי מוקף וגזרינן דילמא תרים שלא מן המוקף משום דמסתפי דילמא נגע טהור בטמא וכו' ועוד הוכיח דאי מדאורייתא כדדריש בגמ' א"כ מה לי עיגול מה לי ב' עיגולין אבל למאי דפרישית ניחא ומיהו גם מזה אין כ"כ ראיה דהא אמרינן בירושלמי אעיגול ואגודה דקתני באמת אמרו אר"א כל מקום ששנינו באמת הלמ"מ ומיהו לאו דוקא עכ"ל ונמשך הר"ב אחריו וכתב לטעמו ובהא דאמרו הלמ"מ כתב ג"כ לאו דוקא והוסיף שהרי בפ"ק דשבת שנינו באמת אמרו החזן וכו' ומדרבנן היא. וכל זה שכתבו לאו דדוקא היא דבפ"ק דשבת אמרינן נמי הכי בהאי תלמודא דהל"מ מסיני הוא והכי אמר נמי לעיל בפ"ב דכלאים ובפ' המצניע ובכמה וכמה מקומות ששנינו באמת והתי"ט בפ' הזהב החליט ג"כ לזה דאין לגמגם בדבר דכל באמת הלכה היא וכך היא דעת הרמב"ם שכתב בדין דמשנתינו בפ"ה בהלכה ז' אין תורמין מן הטהור על הטמא והלמ"מ שעיגול של דבילה שנטמא מקצתו וכו' וא"כ הך דרשה דבגמרא עיקרית היא וכן בתרומת מעשר דניטלת מן הטהור על הטמא אסמכוה נמי אדרשה דקרא ולא מטעמא דניטלת שלא מן המוקף כדכתב הר"ש דא"כ חברים דאמרי' בכמה מקומות בש"ס דאין תורמין אף בתרומת מעשר אלא מן המוקף נימא נמי בהו דאין תורמין מן הטהור על הטמא ולא מצינו כן אלא הטעם כדאמר לקמן בגמ' וזהו נמי דדייק הרמב"ם וכתב שם בהסיפא אבל אם היו ב' עיגולים וכו' בצדה וכו' ור"ל דאף שהיא בצדה והוי מן המוקף וכדכתב לעיל בפ"ג דאפי' שתי מגורות שבבית אחד הוי מן המוקף אפ"ה כאן לא יתרום מן הטהור על הטמא לכתחילה: