לית כאן נכבשין אלא נשלקין. כבר כתבתי מזה בריש פ"ו דנדרים דלישנא דשלוק משמע הכי והכי דבאיזה מקומות משמע שהוא יותר מבישול כדאשכחן בפ' כל הבשר דף קי"א גבי הא דקאמר כבדא מה אתון ביה וכו' דמייתי האי מתני' הכבד אוסרת וכו' ודילמא התם בכבדא דאיסורא וכו' (ודרך דיחויא הוא ולא כמ"ש הר"ש לפירושא דמתני' כן ונמשך הר"ב אחריו) ולבתר מייתי ברייתא דקתני הכבד אוסרת ואינה נאסרת וכו' שלוקה אוסרת ואינה נאסרת א"כ שלוק יותר מבישול ואשכחן נמי דבציר הוא מבישול כדתנן בפ"ו דנזיר היה מבשל את השלמים או שולקן וכדמפרש התם בהאי תלמודא דבלשון תורה בשיל ולא בשיל בכלל מבושל הוא ולא כדכתבו התוס' בפ' כל שעה דף ל"ט ד"ה לא שלוקין וכו' דההיא דנזיר הוי נמי טפי מבישול וקמ"ל דבשליקה אינו יוצא מתורת בישול שזהו נגד האי תלמודא דהתם וכ"כ הרשב"א ז"ל בחידושיו שם דלשון שלוק משמע הכין והכין והכל למאי דשייך לפרושי ביה ובלשון בני אדם כל שהוא מבושל הרבה מבושל קרו ליה ושאינו מבושל כל צרכו שלוק קרו ליה ולפיכך הנודר מן המבושל מותר בצלי ובשלוק שהוא בציר מבישול דבנדרים הלך אחר לשון בני האדם. ושאר כל הסוגיא מתבארת בהאי דפליגי אליבא דר' יוחנן אי ס"ל כבוש כמבושל או לא ובזה נדחית קושית הר"ש דמקשה מדשמואל דהתם אדר' יוחנן דהכא ע"ש ובבבלי פ' גיד הנשה דף צ"ז במסקנא כשמואל מלוח הרי הוא כרותח וכבוש הרי הוא כמבושל. ושאר דיני דכבד דקאמר הכא מבוארין הם. ובמתני' מפורש הוא לפי מסקנת הפוסקים ז"ל: