הרודה פת חמה וכו'. פירשתי בפנים לפלוגתייהו לפי האוקמתא דר"ל בפ' כיצד צולין וכן בע"ז (דף סו ע"ב) ויש שיטות הפוסקים דתפסו להאי אוקמתא למסקנא וא"כ לכ"ע ריחא מילתא היא וכרב דפסחים שם גבי בשר שחוטה שצלאו עם בשר נבילה דפליגי רב ולוי אי ריחא מילתא היא או לא וכדמייתי פלוגתייהו נמי הכא בהלכה דלקמן אבל רוב גדולי הפוסקים לא פסקו כרב ולא כהאי אוקמתא דס"ל במתני' דהכא וכדכתב הרי"ף ז"ל בפ' גיד הנשה משמן כל הגאונים ז"ל דהלכה כלוי משום דאביי ורבא פליגי בההיא דבת תיהא בע"ז שם דרבא שרי דריחא לאו מילתא והלכתא כרבא לגבי דאביי ואי משום דהאי אוקמתא דר"ל רבא דבתראה הוא לא ס"ל כותיה אלא כי פליגי אפי' בפת חמה וחבית פתוחה פליגי ובריחא מילתא היא דפליגי ורב כר"מ ולוי כר' יהודה ור"מ ור' יהודה הלכה כר' יהודה. ועוד דר' יוסי נמי בפת חטים כר' יהודה ס"ל ולא פליג אלא בשל שעורים מפני שהן שואבות גופו של יין ולא ריחא בלחוד הוא ועוד האריך שם וזהו תוכן דבריו וזהו דעת הרמב"ם ז"ל דפסק כלוי דריחא לאו מילתא היא כמ"ש בפט"ו ממ"א בהלכה ל"ג דבדיעבד מותר וכ"פ בפט"ו מהל' תרומות בהלכה י"ד גבי האי דינא דמתני' דלקמן תנור שהסיקו בכמון וכו' דהריח אינו אוסר ובהלכה י"ג בדינא דמתני' דפסק כר' יוסי כתב הרודה פת חמה וכו' סתם דמשמע אפי' בחבית פתוחה מותר בשל חטים ובשל שעורים דאסורה הטעם מפני ששואבות ולא ריחא בלחוד הוא ומה היא דכמון גופיה ראיה דאפי' בפת חמה וחבית פתוחה מותר בריח דהא נמי כפת חמה וחבית פתוחה הוא וכ"כ הרשב"א ז"ל בס' תה"א בבית ד' שער ראשון לחזק דברי הגאונים ז"ל ומההיא דכמון ראיה גמורה היא דרבא לית ליה דר"ל דקאמר רבא התם בע"ז מנא אמינא לה דריחא לאו מילתא היא דתנן תנור שהסיקו בכמון של תרומה וכו' ודחה אביי שאני התם דמיקלי קלי איסורא אלמא הא דכמון דריח גמור איכא כפת חמה וחבית פתוחה ואפ"ה שרי ולרבא. ל"ש מקלי קלי ול"ש לא קלי שרי אלמא לרבא לית ליה דר"ל וזו נראה לי בראיה גמורה עכ"ל והבאתי לכל זה דבהכי ניחא לן דלא מייתי הש"ס דהתם ראיה להאי מ"ד דריחא מילתא היא מההיא דמתני' דמכשירין כדמייתי הכא בהסוגיא דבעי לדמות דינא דמתני' למתני' דמכשירין דקאמר יגיד עליו רעו וכו'. ומכח דקדוק זה רצה התוי"ט להכריח במכשירין שם דיש לחלק בין פת לפירות מדלא דייק הש"ס דהתם מהאי מתני' חבית שהיא מלאה פירות וכו' כדדייק עלה בירושלמי דתרומות אלא דגמרא דידן סברה דאין להביא ראיה מפירות לפת וכו' עיי"ש אבל הא ליתא ואין לנו להמציא חילוק חדש מה שלא נזכר בשום דברי א' מגדולי הראשונים ז"ל והאי מתני' דמכשירין בלא"ה אין להביא ראיה מהתם חדא דגם הכא דחי לה רב מנא וקאמר ומינה וכו' כדפרישית בפנים ואדרבא שם היה לנו ללמוד דעד שתהא הפת נוגעת בחבית עצמה ועוד דבלא"ה לא דמיא דהתם שואבת הן מלחלוחית החבית בעצמה והוי ממש כשל שעורים לר"י כמוזכר לעיל ומתני' דהכא ריחא בלחוד הוא וזהו דקאמר ר' מנא הכא ומינה וכו' כלומר בשלמא אם היתה הפת נוגעת בהחבית עצמה והיה איזה סברא לומר דשואבת מלחלוחית היין בעצמו כמו התם הוה ניחא לדמות לדהתם אלא דהכא שאני דנתונה על פי החבית ואפי' החבית פתוחה והפת חמה אין כאן אלא ריח בעלמא ופליגי הכא בריחא מילתא או לא וכדמפרשינן לעיל אליביה דרבא ולפי פי' זה ניחא נמי דר' מנא דהכא קאי ג"כ בשיטתיה דרבא דהתם וזה מבואר: