מהו מפני גזל השבט א"ר חנינא מפני הטורח. כ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ה בהלכה י"ח אין תורמין שבלים על החטים וזיתים על השמן וכו' ואם תרם אינה תרומה גזירה שמא יטריח הכהן לדרוך ולכתוש. ולכאורה צריך טעם דהא דברי ר' חנינא דקאמר הני מיפרכי הן כדקאמר עד כאן קשי ר' תנינא ור' מנא לא אמר כן אלא שהוא מבקש לתרום לפי השמן וכו'. ונראה דטעמו ז"ל דהא לא מיפרך ר' חנינא אלא מכח הקושיא הגע עצמך שהיתה שבלים וא"כ למאי דמסיק הש"ס לקמן בסוף פרקין הדא אמרה שאסור ליתן לו שבלים וכדפרישית שם דהקפידה התורה שלא ליתן המעשר להלוי בשבלים וכן בתרומה גדולה להכהן ולפ"ז דברי ר' חנינא קיימין הן דבאמת דין שבלים על החטין כדין זיתים על השמן הוא והיינו דכתב אותן בחדא בבא והקדים שבלים להזיתים דמהן נלמד להטעם כדמפרש ר' חנינא ונ"מ דאף במקום דליכא פסידא להכהן כגון שהוא מרבה בתרומת הזיתים עד שיהא בה לפי השמן אפ"ה אסור מפני הטורח ור' מנא שהשיב ע"ז משום דגזרינן דכדון עבד כן זמן חורן לא עבד כן וכו' לטעמה אזיל דלא ס"ל מפני הטורח אבל לר' חנינא בלאו הכי ניחא דאע"פ שהוא מרבה לפי השמן אכתי מפני הטורח איכא: