1
לאיש עשב בשדה וכו'. כה"ג דרש בבבלי פ"ק דף ט ע"ב. וכתבו התוס' שם ת"ל עשב פי' שאם לא הי' צריכין אלא לעשב אחד ירד על אותו עשב ועל שאר כל השדה לא ירדו. וזה מוכח מהאי דרב דניאל בר קטינא דמייתי התם דהוה ליה ההוא גנתא וכו' ואתי מיטרא וקמשקי כל היכי דמיבעי ליה מיא וכדדריש הכא בהדיא לעשב אבל לא לעשבים וכדי שיהא ניכר שלא ירדו אלא בשביל אותו עשב הצריך להם: