מאימתי מזכירין גבורות גשמים. אמר ר' מנא שכל היום כשר ללולב. הכא מתרץ להאי דר' יהושע בברייתא דלא תיקשי אר' יהושע דמתני' והתם דף ג' דפריך נמי אהאי דגריס שם ר' יהודה אומר משום ר' יהושע העובר לפני התיבה בי"ט האחרון של חג האחרון מזכיר וכו' הי ר' יהושע אלימא ר' יהושע דמתני' הא אמר מי"ט האחרון של חג הוא מזכיר אלא ר' יהושע דברייתא הא אמר משעת הנחתו וכו' עד אמר רב נחמן בר יצחק תהא כר' יהושע בן בתירה זימנין דקרו ליה בשמיה וזימנין דקרי ליה בשמיה דאבוה הא מקמי דליסמכיה והא לבתר דליסמכיה. ולא משני להאי דר' יהושע כדמשני הכא דהיינו מי"ט האחרון של חג והיינו משעת הנחתו הואיל וכל היום כשר ללולב ואפשר דס"ל לסוגית הש"ס הבבלי דדוחק הוא לומר ולפרש שעת הנחתו סמוך לחשיכה הוא הואיל ואינו אלא בדיעבד אם לא נטלו שחרית ואנן משעת הנחתו דכולי עלמא איירינן שהוא בשביעי אחר התפלה ולפיכך נמי לא מדייק ליה התם ויזכיר מבערב וכו' כדדייק הכא משום דהאי דיוקא לא שייכא אלא למאי דמשני הכא להאי דר' יהושע דבערב הוא דקרי ליה שעת הנחתו ולא אזלא הסוגיא דהתם כהאי דהכא בהא. והתוס' בדף ב' ע"ב ציינו בהאי דר' יהודא משום דר' יהושע אומר העובר לפני התיבה וכו' ומביאין להא דפריך הכא ויזכיר מבערב וכו' ולא שייכא להא אלא למאי דמשני הכא ולהא דמפרש בעת הנחתו ואלו למסקנא דהתם בענין זה לא בעי לשנויי כה"ג כדאמרן שמעינן מיהת דהאי דקאמר ויזכיר מבערב אי"ט אחרון של חג קאי וזה פשוט הוא דמכיון דמשני ר' מנא להא דר' יהושע דמשעת הנחתו היינו סמוך לחשיכה של י"ט האחרון לפי שכל יום השביעי כשר ללולב עלה היא דמקשי א"כ ויזכיר מבערב י"ט האחרון של חג ומשני לית כל עמא תמן וכו' וכן פי' הרא"ש שהביא לזה במתני' דלקמן בירושלמי פריך ויזכיר מבערב דכיון דעברו ימי החג ואין הגשמים סי' קללה ראוי היה שיתחיל מיד מבערב ומשני לית כל עמא תמן וכו' והר"ן שהביא לזה במתני' דלקמן כתב וכי מקשינן ויזכיר מבערב ויזכיר משחרית אי"ט של פסח בלחוד הוא דמקשינן דאלו ליום טוב האחרון של חג בטעמא בכדי שיצאו כל המועדות בטל סגי לן שכשם שבשביל כך אסרו שאלת גשמים עד י"ט האחרון של חג דאפשר דר' יהודה לא חייש בגשמים בחג סימן קללה אף מפני טעם זה בעצמו אחרוה עד מוספין אבל בי"ט ראשון של פסח דכיון שמפני שיצאו כל המועדות בטל הפסיקו בו ההזכרה אע"פ שהוא זמן גשמים עדיין א"כ יזכיר מבערב ומפני לית כל עמא תמן וכו' כדאיתא התם עכ"ל הר"ן ואין פירושו ז"ל מוסכם ופשטות הסוגיא לא משמע כלל כפירושו ומה שהיה קשה לו דלי"ט האחרון של חג כבר יש לנו טעמא כדי שיצאו כל המועדות בטל ובהאי טעמא סגי לן לק"מ כמו שאבאר זה לקמן ריש הל' ב' בס"ד: