אמר ר' לוי כל המשמרות היו נתונות בדרום וכו' מתני' אמרה כן חל יום אחד להפסיק בינתים. למאי דמבואר בפנים וא"א לפרש בענין אחר עין בעין תראה דמוכרח הוא פי' הרמב"ם בהא דקתני והמתעכב נוטל שתים וכדפרישית במתני' וכמ"ש בחבורו בסוף פ"ד מהלכות תמידין דהיינו דקאמר ר' יוסי מתני' אמרה כן וכו' וכאשר הסברתי בפנים דמשום שלפעמים היה כך ולפעמים כך והאי מלתא תליא היאך חל אותו יום המפסיק בינתים לפיכך היו כולן נתונות בדרום כדי שידעו מי הוא הנוטל כהיום עשר ומי הוא הנוטל חמש וכמבואר בפנים ואלו להראב"ד שם שההביל דברי אמת הללו מבלתי נודע לנו היאך יפרש להא דהכא והיאך יהא סייעתא לר' לוי מהא דתנינן חל יום אחד להפסיק בינתיים:
קריא מסייעא להן תנייא וכו' ואחימלך מן המשמר היוצא היה. קשיא הרי אחימלך כה"ג היה ונוטל חצי חלק מכל משמר וכדדרשינן מוהיתה לאהרן ולבניו מחצה לאהרן ומחצה לבניו וכדכתב הרמב"ם שם בסוף הפרק ולמה לי אם מן המשמר היוצא היה ואפשר לומר דה"ק דאחימלך מן המשמר היוצא היה לו אותן החמש לחם וכלומר שהיוצא שנוטל חמש לעולם לר' יהודה הם נתנו היום חלקם לאחימלך שהוא הכה"ג כדי שלשבת אחרת וכשיגיע כך לחלקם לא יטול מהם כלום ודוד היה יודע זה ולפיכך דיבר כן עם אחימלך ומ"מ סייעתא לר' יהודה היא מן המקרא הזה והאי מלתא תליא בפלוגתא דרבי ורבנן דמייתי בבבלי פ"ק דיומא דף י"ז ע"ב ובפירושא ואוקמתא דאביי ודרבא ובמקום אחר הארכתי בזה: