אתא ר' אייבו וכו' ואמר טעונה ברכה. ובבבלי דף מ"ד ע"ב לא קאמר הכי אלא גריס אמר אייבו הוה קאימנא קמיה דר"א בר צדוק ואייתי ההוא גברא ערבה קמיה ושקל חביט חביט ולא בריך קסבר מנהג נביאים היא וחביט פירש"י ז"ל לשון נענוע. ולשיטתו אזיל שפי' לעיל בפ' הישן גבי מתני' העושה סוכתו תחת האילן וכו' דאוקימנא בשחבטן. כל לשון חבטה שבהש"ס לשון השפלה הוא ואני הקשיתי שם בהלכה ג' על פי' זה מחבטן דאיתמר גבי בור ע"ש והרמב"ם ז"ל בפ"ז מלולב כתב דערבה חובטה על הקרקע או על הכלי פעמים או שלש ולפ"ז הלשון הוא בלשון המקרא כי תחבוט זיתך:
וניטלת בפני עצמה. והכי קאמר ר' אמי התם אינה ניטלת אלא בפני עצמה וכ"ש הרמב"ם שם הל' ב' אין אדם יוצא ידי חובתו בערבה שבלולב וכתב הרא"ש וראבי"ה פסק כרב חסדא דפליג התם וקאמר בשם רב יצחק אדם יוצא י"ח בערבה שבלולב וכן מיסתבר דרב חסדא דאמר בשמיה דרב יצחק קיבלה מיניה מדלא פריש גמרא דפליג עליה והוה ליה ר' אמי חד לגבי תרי. עכ"ל. וטעמיה דהרמב"ם דהכא קאמר בפשיטות כר' אמי בלי שום פלוגתא ועוד מדשקיל וטרי התם כדר' אמי. ש"מ הלכתא כוותיה. ובענין השיעור פסק כרב ששת דהתם וכהאי דהכא אפי' עלה אחד בבד אחד: