רב אבינא אמר לא פליגין מה דאמר ר' יוחנן בשנתן דעתו וכו'. הא דרבי הושעיה דאמר כל שבעה לחובה ודאי לאו אסוכה קאי דלא פליג אחכמים דמתני' אלא אמצה קאי דדריש בברייתא ומייתי לה בבבלי בפ' ע"פ דף ק"כ ובכמה מקומות מדכתיב בערב תאכלו מצות הכתוב קבעו חובה ללילה הראשון ואף בזמן הזה וכדרבא דהתם ורב אחא בר יעקב פליג שם וס"ל האי קרא איצטריך לטמא ודרך רחוקה והלכך ס"ל מצה בזמן הזה דרבנן וכו' כדאיתא התם ולדידיה בזמן המקדש איכא למימר דכל שבעה חובה ס"ל והא דכתיב ששת ימים תאכל מצות ההוא לכדדרשינן במנחות פ' ר' ישמעאל דף ס"ו כתוב אחד אומר ששת ימים וכתוב אחד אומר שבעת ימים הא כיצד מצה שאי אתה יכול לאכלה שבעה מן החדש אתה יכול לאכלה ששה מן החדש. וכל זה לר' ברכי' דאמר פליגין הן ר' הושעיה ור' יוחנן ונקטינן מיהת בדברי רב אבונא דאמר לא פליגין וזה דאמר ר' יוחנן בשנתן דעתו וכו' א"כ ס"ל מצות צריכות כונה ובבבלי פ"ג דר"ה דף כ"ח משמע דגבי מצה לא בעינן כוונה כדגריס התם שלחו ליה לאבוה דשמואל כפאו ואכל מצה יצא וכו' ובענין מצות צריכות כוונה איכא פלוגתת הפוסקים דיש שפסקו כר' זירא דהתם דאמר לשמעיה איכוין ותקע לי ולדידיה בכל מצות צריכות כוונה ולדעת אלו הפוסקים ל"ג שם אמר רבא זאת אומרת התוקע לשיר יצא וכו' אלא רבה גריס ויש שגורסין רבא ופסקו כוותיה דאין מצות צריכות כוונה ויתבאר מזה בשלהי פרק דלקמן בס"ד: