אמר ר' אמי משום שאין ממעי המטה וכו'. התוס' מביאים לזה בדף כ"א ע"ב ד"ה שאין לה קבע. וכן הביא הרא"ש ז"ל ודקדק מדברי הרי"ף ז"ל מדהביא להא דאביי דהתם לא שנו אלא סמך וכו' נראה שפוסק כר' יהודה וכו' וטעם דקבע עיקר כדאיתא בירושלמי וכו' הלכך נראה דר' יהודה לפרושי לת"ק הוא דאתא וליכא הכא פלוגתא עכ"ל וכ"כ הר"ן ז"ל בענין דקדוק מדברי הרב אלפסי ז"ל וכ"פ הטור והש"ע לפי פי' זה וכמה דפרישית במתני' בפנים ומבואר זה בדברי המפרשים ואין לי להוסיף כאן אלא במה שנראה לי בפירש"י ובדעת הרמב"ם ז"ל שלא הביא כלל לדינא דמתני' דמה שתי' רש"י מטה שלימה (ועיין בתיו"ט מה שכתב בענין זה) נראה לי דכוונת רש"י דהואיל דאיכא למ"ד דטעמא לפי שמעמידה בדבר המקבל טומאה א"כ ע"כ במטה שלמה איירי דמקבלת טומאה ומה שהקשו התוס' כאן לפי' רש"י שפי' לפי שאין לה קבע שמטלטלת ע"י מטה וכו' א"כ קשה הא דר' יהודה דלקמן דפוסל סוכה ע"ג בהמה משום דכתיב חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים וזו אינה ראויה לז' ימים לפי שאין עולין לה ביו"ט ותיפוק ליה משום דמטלטלת ע"י בהמה וקושיא זו תירצו לקמן בדף כ"ג ע"א ד"ה על גבי בהמה וכו' בשם י"מ דהכא לאו במיטלטל הסכך ע"ג הבהמה מיירי אלא שהעמיד הסוכה על ד' קונדיסין וסמך עליהן הסכך והכניס שם הבהמה ועשה עליה קרקעיתה ומחיצותיה עד לסכך דלא חזיא לשבעה דאין עולין ע"ג הבהמה ביו"ט. ועל תירוץ זה יש לפקפק דא"כ קשה מה בא אביי להשמיעינו ל"ש אלא סמך וכו' הא בהדיא שמעינן לה מהאי ברייתא מדנפקא ליה לר' יהודה מקרא דשבעת ימים וכו' ש"מ דבעלמא כשרה בכה"ג שאינה מטלטלת וראויה לשבעה היא ודומיא דהקושיא שהקשה הרא"ש כאן לפי פי' רש"י מה בא אביי להשמיענו משנה שלימה היא אם אינה יכולה ללמוד וכו' וע"ש במה שתירץ לפי פי' וטעמא דהכא וזהו כדפרישית בפנים במתני'. ולענין תירוץ קושיא שזכרנו י"ל דאביי אתא לאשמועינן דלא תימא ליגזור בסיכך ע"ג העמודים אטו היכא דסמיך הסכך על הבהמה וכן במטה אטו היכא דסמיך הסכך על כרעי המטה קמ"ל דכולי האי לא גזרו ומשום דמעמיד בדבר המקבל טומאה גופה גזרה היא שלא יבא לסכך בדבר המקבל טומאה כדכתב הר"ן בשם הראב"ד ז"ל והיא גופה קמ"ל אביי ובזה מתרצת קושית הרא"ש ז"ל לפי' רש"י. ובענין מה שלא הביא הרמב"ם כלל מדינא דמתני' אין אנו צריכין למה שכתב התיו"ט לפי שהוא סובר שהיא ככלל המתני' דלקמן וכו' אלא דנראה פשוט שהרמב"ם מפרש להמתני' כפי' רש"י ור' יהודה לפלוגי אתא ולית הלכתא כוותיה וכדברי הת"ק לא היה צריך להביא דכבר נכלל בדבריו כמ"ש סוף פ"ד דפני סוכה הפריס מן הכל וכו' ובין דבר המקבל טומאה וכו' בכלל וכן לא היה צריך להביא בענין מה שנתבאר מהכא דבעינן גובה עשרה עד הסכך דאי לאו הכי דירה סרוחה היא שכבר כתב שם מענין הגובה והכל נכלל בדבריו. במה שאתה יכול לומר בענין דין הזה: