מי שקינא לה ונסתרה. כן היא גי' רש"י ז"ל לפי פרושו והתוס' הקשו ע"ז דאם לאחר שנסתרה מיירי ועל זה קאמר רבי יהושע עד שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה דאז יוציא ויתן כתובה וכן היה ר' יהושע מחייב כתובה לאחר שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה והלא אין המים בודקין אותה כדאמרי' בפ"ק ומאחר שהיא גרמה שתיאסר עליו ואין יכולה לשתות הויא כארוסה ושומרת יבם שלא שותות ולא נוטלות כתובה והילכך גרסי' במתני' הכי משקינא לה אפי' שמע מעוף הפורח יוציא ויתן כתובה וה"פ מאחר שקינא לה אפי' קודם סתירה שמע פריצותא שהרי עכשיו קצת רגלים לדבר מכוער הדבר ומוציאה בכתובתה מאחר שלא נסתרה ולא נאסרה עליו והשתא אתי שפיר דר' יהושע עכ"ל ודעת הרמב"ם ז"ל כפי גי' רש"י ופרושו שכתב בפ"א מהלכות סוטה הל"ח וז"ל וכן אם שמע הם מרננין אחריה אחר הקינוי והסתירה עד ששמע מהנשים הטוות לאור הלבנה נושאות ונותנות בה שזינת' עם האיש שקנא לה עליו הרי זה אסור לקיימה ויוציא ויתן כתובה ע"כ והיינו דאחר הסתירה דקאמר בסתירה דגוונא דמתני' מיירי בעדות עבד ושפחה דהוי כעוף הפורח א"נ ע"פ עד אחד דבכה"ג חייב בכתובתה וכ"כ שם הכ"מ ליישב דלא תקשה במה דפסק שם הרמב"ם לעיל דאחר קינוי וסתירה אם אין יכול להשקותה תצא בלא כתובה דהת' בעידי סתירה מיירי וע"ש ואע"ג דמשום סתירה כה"ג אינה נאסרת עליו לר' יהושע דהלכתא כויתיה מ"מ משום מכוער הדבר פסק הוא ז"ל דאסור לקיימה כדפי' רש"י ו"ל במתני' וכן משמע מדבריו שם דלא שותה דשוב אין המים בודקין אותה כדעת רש"י ז"ל ולא כדעת התוס' שכתבו הא דאמרינן אין המים בודקין בנושאות ונותנות בה מוזרות בלבנה דוקא לאחר עידי סתירה לרבי יהושע ועיין בדבור דלקמן: