תני לא להקל ולא להחמיר חייב. לפי גי' הספר פירשתי למאי דמצאתי בתוספתא ולפ"ז פליגא אמתני'. ומיהו נראה למאי דמייתי אמר לשואל וכו' איכן שורי אמר לו מת. דאמתני' דילן קאי והנכון דפטור גרסי' והש"ס מפרש להא דקאמר זה הכלל כל הנשבע וכו' להחמיר על עצמו פטור לאו דוקא הוא אלא אפי' לא להקל ולא להחמיר נמי פטור משבועת הפקדון כיון דלאו כפירת ממון היא ועלה קאמר מתני' אמרה כן דהכי נמי משמע מהני בבי דקתני במתני' מהו שיאמר לו בא ותשבע לי וכו'. לאו היינו דקאמר בהלכה א' שלא נתתה עיניך בה לגוזלה דהתם בשבועת שליחות יד מיירי כמבואר שם והכא בשבועה שאינו ברשותו כשהוא משלם קאמר כדמפרש אפי' דאת יהב לי כמה וכו' והכא כמסתפק ושואל הש"ס בזה אבל בש"ס דידן מבואר בהרבה מקומות דכשהוא משלם משביעין אותו שבועה שאינו ברשותו. ובבבלי פ' הגוזל קמא דף ק"ז ע"ב שלש שבועות משביעין אותו וכו' וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהלכות שאלה ופקדון בהל' א' נמצא כל שומר שנשבע שבועת השומרין כולל בשבועתו ג' דברים ששמר כדרך השומרין ושארעו כך וכך והרי ברשותו. ר"ל שאירעו כך כשהיה ברשותו. ושלא שלח בו יד קודם וכו' ואם רצה לשלם נשבע שאינו ברשותו וכו' ובדברי הרב המחבר בש"ע סי' רצ"ה סעיף ב' נמצא כתוב ושאירעו כך וכך ושאינו ברשותו וכו' ודחק הסמ"ע בפירוש הדבר והניח בצ"ע ופשוט הוא כי זה ט"ס כי דברי הש"ע המה מועתקים ממש מדברי הרמב"ם ז"ל וצ"ל והרי הוא ברשותו:
סליק פירקא וכולא מסכתא ברחמי ובסייעתא דשמיא