ארבעה שומרין הן. ואין חייבין אלא דרך קנין. זה מבואר בכמה מקומות בש"ס הבבלי שכדרך שתיקנו משיכה בלקוחות כך תקנו משיכה בשומרין ועיקר הדבר בפ' מרובה דף ע"ט ע"א על האי מתני' היה מושכו וכו' דמייתי לקמן. והאי דפליג ר' אבהו ור' בון בר חייה הוא פלוגתא דרב אחא ורבינא בפ' אלו נערות דף נ"א ע"ב והא דר' בון כרבינא דהתם דדייק מרישא דוקא אם מת ברשות בעלים הוא דפטור הא אם הוציאו מרשות הבעלים חייב עליה ואפילו עומדת ברשות הרבים וכתירוץ הראשון דהתוס' שם דאע"ג דמשיכה לא קנייא בר"ה להתחייב באונסין קניא וכן נראה דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהל' גניבה הלכה י"ו הגביהו או שהוציאו מרשות הבעלים ומת חייב ומשמע אפי' לא הכניסה לרשותו נתחייב בה מכיון שמשכה מרשות הבעלים דאלו הכניסה לרשותו אפי' לא משך כלל חייב כדאמר הכא וזה מבואר וכדפסק הטור בסימן שמ"ח. ומיהו הא דמדייק הכא לר' בון מההיא דשליחות יד ומפרש לטעמא דסיפא דמתני' משום דקונה מדעת הבעלים הוא האי אזלא כלשון הא' שפי' רש"י ז"ל שם במתני' דנתנו לבכורות בנו אבעלים קאי. וכבר בארתי בארוכה מזה לעיל פ' מרובה בס"ד ועיין שם הל' ו' ד"ה מאן דאמר לי האי מילתא וכו' מה שנתבאר מהיוצא מהסוגיא דהכא ודהתם. ואפשר לומר דאפי' ללשון הב' דנתנו אגנב קאי דאיהו הוי ליה בבעלים לענין זה ודחיה בעלמא היא דקאמר הכא להא דפריך מההיא דשליחות יד. והאי עומדת על אבוסו דקאמר בבבלי פ' הגוזל קמא דף ק"ז ע"ב אינו ענין להא דאיירי הכא ולקמן בהלכה ג' יתבאר מזה דהתם איירי בהאי ענינא דפ' הגוזל: