אבל בחשבון לא בדא. כדפרישית ומאי דקמ"ל. ושמעינן מהכא דכל שהוא בחשבון אין כאן שבועה וא"כ אפי' אם נשאר דבר אחד שלא חלקו אלא שהוא ידוע ודבר קצבה הרי הן כחלקי הכל ואין כאן שבועה וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ט משלוחין ושותפין בהל' ח' וכן אם עשו חשבון כל השותפין ונשאר לאחד מהן אצל חבירו דבר קצוב וידוע אע"פ שעדיין לא נטלו הרי חלקו. ומכאן הוא דלמד ויש לפרש ג"כ כפשוטו להא דהכא וכדבריו ז"ל והא קמ"ל. ויש לתמוה על הציון שהביא הכ"מ ע"ש ובסמ"ג עשין דף קס"ח ע"ב כתב לזה משם הגאונים ומשם רבינו משה ז"ל שפסקו כן וה"ז כחזרה מציון לציון ומה שלא למד הרמב"ם כ"א מקבלת הגאונים ז"ל כתב בפירוש כן כמו שתמצא שם בריש פ' עשירי ובכל המקומות:
רבי זירא כהדא דר' יוסי. הרי"ף ז"ל הביא בסוף פירקין להא דר' זירא דהכא ופסקו להלכה ודין זה מוסכם הוא וכתב משום איכא דקשיא ליה אהא מסוגיא דהכא ריש המפקיד אמר הריני נשבע וראה אותן שמגלגלין עליו שבועות וחזר ואמר משלם אנו חוששין אמר ר' יוסי לא חייבה אותו התורה שבועה להחמיר עליו אלא להקל שאם רצה לשלם ישלם ואם רצה לישבע ישבע. וזה דלא כר"ז דהא לר' יוסי יכול לחזור בו מכיון שרואה שמגלגלין עליו. ותירץ כי אמר ר' יוסי בשבועת התורה כגון שבועת השומרין וכיוצא בה אבל שבועה שהיא תקנת חכמים לא כי היכי דלא תיקשי לן הא דר' זעירא. ועל זה כתב ואנן לא ס"ל הכי דגלגול שבועה דאורייתא הוא וכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון ואי לא דמחייבינן בשבועה דאורייתא בה"ג לא הוה מחייב ר"ז בשבועה דרבנן הכי אלא האי מילתא פלוגתא דת"ק ור' יוסי היא ור"ז כת"ק דהתם ס"ל והלכה כת"ק עכ"ד וא"כ מודה הוא ז"ל בפירושא דמילתא דהמפקיד להך דמייתי ליה בשמיה דהקשה ותירץ דחוששין דקאמר ת"ק משום שבועת גילגול קאמר דמשום זה רוצה לחזור בו ואומרים לו דלאו כלום קאמרת אלא או תשלם הכל או תשבע על הכל וכר"ז דהכא. והרא"ש ז"ל הקשה על הרי"ף בענין פירושא דהך מילתא דלפ"ז היה צריך לומר דהירושלמי ס"ל דאין מגלגלין בשבועה דרבנן שהרי אפי' אם אמר הריני משלם אכתי שבועה דרבנן עליו שאין ברשותו וא"כ אכתי יכולין לגלגל עליו אלא ודאי דאין מגלגלין בשבועה דרבנן וא"כ פליג אגמרא דידן דקי"ל בפרקין דאף בשבועה דרבנן מגלגלין עליו ולפיכך פי' הרא"ש להא דהמפקיד בענין אחר דלא איירי בענין דין דשבועה וגילגולה כלל אלא לענין להקנות הכפל הוא דפליגי. והבאתי דבריו בהמפקיד ושם הקשיתי על הש"כ שכתב בסי' רצ"ה בשם הרא"ש דמי שאמר אני נשבע ורצה לגלגל עליו ואמר הריני משלם אעפ"כ מקני ליה כפילא והא ליתא כלל דהרא"ש פי' כן אליבא דר"י והא ת"ק פליג עליה ובזה אינו חולק עם הרי"ף דכמו דס"ל להרי"ף לפי פירושו דהלכה כת"ק דר"י כך סובר הרא"ש לפי פירושו ולא נאריך בזה. מיהו בעיקר קושית הרא"ש על הרי"ף בפירושא דמילתא שמפרש להא דהתם בענין שבועה ודין גילגול ומדייק דלפ"ז פליג אש"ס דילן בענין גילגול שבועה דרבנן איכא למימר דסובר הרי"ף דאף דנוכל לדייק מסוגיא דהתם הכי מ"מ בעיקרא דמילתא ס"ל ר"ז כת"ק דהתם דכמו דס"ל להת"ק דאמרינן ליה בשבועה דאורייתא הכי או תשלם הכל או תשבע על הכל ה"נ אומרין לו בשבועה דרבנן כן כמו דאיירי ר"ז הכא ומשום זה פסק כר"ז דס"ל כת"ק בעיקרא דמילתא ועוד דבלאו הכי נראה דדעות חלוקות בהאי ש"ס בענין גלגול שבועה דרבנן כמו דמוכרח מדלעיל סוף הלכה א' ע"ש ולפ"ז מילתיה דר"ז דהכא קאי להמסקנא וכדפסקא דהש"ס דילן. ומ"מ לפי פי' הרא"ש ז"ל בסוגיא דהמפקיד הוה ניחא הא דקאמר הכא ר' זירא כהדא דר' יוסי ואדר' יוסי דהתם קאי ואשמעינן דלא פליג ר' יוסי אדיניה דר"ז דלא איירי בהא וכדפרישית בפנים וכך היה נראה לכאורה. ואדר' יוסי דלעיל לכאורה אין לפרשו אם לא דנאמר דעובדא דר"ז בשותפין מיירי שנשאר לו מחשבון תרין דינרין ושלא עשו חשבון על זה וחייבו שבועה וכו' ואגב שמעינן דכר' יוסי דלעיל ס"ל דאף לאחר שחלקו ונשאר להם דבר אחד שלא עשו חשבון עליו משביעין זה את זה וכמו שפסק הרמב"ם ז"ל שם וממילא שמעינן דבנושא ונותן שלא בחשבון מיירי מתני' וכלומר שאע"פ שחלקו אלא שנשאר דבר אחד שלא חלקו ואינו דבר קצוב שהרי היו טוענין על זה יכול להשביעו וכפירוש הרמב"ם שהבאתי לעיל בזה אבל אם עשו הכל בחשבון לא בדא והיינו כהדא דר' יוסי:
עד כדי שיאמר לו עבדי אתה. הכי אמר רב יהודה אמר רב בבבלי פ"ק דקידושין דף כ"ח ע"א וכדמפרש רבא שלא נמכרת לו בעבד עברי. ולא חשו לקושיא דהאי ש"ס דהרבה דינין אמרו אף דאין נוהגין בזמן הזה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל לזה בפ"א מטוען הל' י"ב: