1
נאמן המלוה לומר עד כדי משכון הלויתיך וכו'. כל זה מבואר הוא כדפרישית בפנים ודינים אלו מבוארים כר' יוחנן בדברי הרמב"ם ז"ל פ"ד מהל' טוען בהל' ו'. וראיתי בס' התרומות בשער מ"ט ריש ח"ב שהביא להאי עובדא חד בר נש קם עם חברוי בשוקא וכו' ופי' שם להא דקאמר אוחרנא ייתי עלוי סהדי פ' נעמיד עדים על הודאתו שיודה בפניהם שהמשכון זה הוא בידו ושהוא שוה ב' דינרים ואח"כ ישבע הלוה שאינו חייב לו אלא דינר ויוציאנו מידו. וא"צ לזה דמבואר הוא כדפרישית ולענין הכוונה חדא היא. ולדינא מבואר הוא בחה"מ סי' ע"ב דנאמן המלוה כדלעיל ועיין עוד מזה בפרק דלקמן הלכה ב':