לית הדא פשיטא על דר' יוחנן וכו'. זהו ג"כ קושית ר' אבא בר ממל בבבלי פ' הגוזל קמא דף ק"ו ע"ב ומשני לה התם כדהכא כגון שיאכלו כשהוא קטן אלא דלפי הך שינוייא צריך להגיה בברייתא עד שתהא אכילה ותביעה שוין כדאמר התם ורב אשי שם קאמר שאני בקטן דלא אתיא מכח בן דעת וא"כ אפי' הפקדון בעין אינו יכול להשביעו והברייתא כדתנינא וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהל' גניבה הל' ט' וצריך שתהיה הנתינה והתביעה שוין בגדול:
ביורשיו היא מתניתא. לפי הך גירסא ביורשיו שפיר מיתפרשא כמבואר בפנים אלא דלא אתיא כהך דתני ר' אמי התם בפ' כל הנשבעין דף מ"ז ע"א דגריס ולא מבין היורשין וכדמפרש שם דא"ל מנה לאבא ביד אביך וא"ל חמשין ידענא וחמשין לא ידענא וכו'. ומדאמר התם דמהאי ברייתא סייעתא לר' אבא דס"ל מחויב שבועה ואינו יכול לישבע משלם והוא רבותינו שבארץ ישראל מזה נראה דהאי ש"ס לא פליגא וה"נ גרסינן כאן ביורשין היא מתניתא ומיתפרשא כדהתם דהכי קי"ל כר' אבא בהא כמבואר בדברי התוס' שם. וכן הוא במכילתא פ' משפטים פ' י"ו בין שניהם להוציא את היורשין וזהו שהגיה ר' אילא דברי השונה להוציא את היורש וא"ל ביורשין היא מתניתא כדתנינן להוציא את היורשין דיורש הא' הוא התובע ליורש האחר דלהוציא את היורש לא מיתפרשא וכמבואר התם אליבא דר' אבא: