המתן עד דיגלגל עלך וכו'. מכאן למדו הפוסקים ז"ל דהטוען את חבירו טענות הרבה אין משביעין אותו על כל טענה אלא שבועה אחת על הכל כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ' א' מטוען הל' י"ד והטור והש"ע סי' פ"ז:
ואפילו על דר"ל לית היא פליגא דתנינן וכו'. למאי דנתבאר ממה דפרישית בפנים וכפי הגירסא דכתובות והיא עיקרית עולה לפי המסקנא כדקי"ל כרב נחמן אמר שמואל התם דף מ' ע"א דטענו חטים ושעורים והודה לו באחד מהן חייב וכר"ל דהכא ואדמון דכוותיה קי"ל ס"ל נמי הכי כמבואר בפנים וכסוגיא דפירקין התם ע"ב דאמר ר' חייא בר אבא לימוד ערוך הוא בפי ר' יוחנן דברייתא טענו שור ושה וכו' כאדמון היא. והתוס' שם ד"ה לימוד ערוך וכו' הקשו מסוגי' דכתובות דהתם דקאמר ר' חייא בר אבא גופיה דאדמון ס"ל דטענו חטין ושעורין והודה בא' פטור וכו' ובחידושי הרשב"א ז"ל כתב שהם אחת מהסוגיות המתחלפות בגמרא וכ"כ הר"ן ז"ל בחידושיו. וכבר מבואר בפנים בענין סוגיא דהכא דאף למאי דמוקמינן פלוגתייהו דאדמון ורבנן במשמעות הלשון הוא מ"מ ס"ל אדמון כר"נ אמר שמואל ואזלא אליבא דהלכתא. ודע דלעיל סוף פ' המניח מביא האי ש"ס התוספתא דס"ל טענו בחטין והודה לו בשעורין חייב בדמי שעורין וכבר כתבתי שם דכר"ג אתיא אלא דלפי מ"ש התוס' סוף הפ' שם דר"ג לא פליג אלא בענין חיוב השבועה דלא בעי הודאה ממין הטענה אבל מודה הוא דפטור מדמי שעורים ע"ש הוי קשיא דא"כ הך תוספתא כמאן אתיא ואפשר היה לומר דהתוספתא אפי' כרבנן אתיא ומיירי שהנתבע עומד בדבריו וכמ"ש הראב"ד ז"ל והביאו בס' התרומות שער ז' ח"ב דין י"ט שלא אמרו פטור משעורים אלא בשאומר הנתבע אחר שהודה בשעורים אין לך אצלי לא חטים ולא שעורים ומשתק הייתי בך אבל אם עומד בשעורים חייב בשעורים עכ"ל אבל כבר הסכימו רוב הפוסקים ז"ל דלעולם הוא פטור אף מדמי שעורים ונשבע היסת ואין להאריך:
וישאלוניה בהוא דאישתתק. שמעינן מהכא דהיכי דאיכא ספיקא בטענת התובע ובמשמעות לשונו נאמן. הוא לומר כך היתה כוונתי כדי לחייבו לזה שבועה דאורייתא ומרוב פשיטות הדבר לא זכרו הפוסקים ז"ל לזה שהרי אפי' בנתבע אמרינן דחוזר וטוען כל שאינו סותר טענתו הראשונה כמבואר בחה"מ סי' פ':