נעשה כזדון וכו'. כדפרישית בפנים דבזה יש חילוק בין כה"ג דמתכפר בפרו הוא וא"צ כפרת יוה"כ עמו ואלו כהנים צריכין כפרת פרו וכפרת יוה"כ עמו דהא לכפרת שעיר הפנימי על ישראל איתקוש לר"ש ובהדיא תנו שעיר הנעשה בפנים ויוה"כ תולה ונ"מ טובא אם צריך כפרת יוה"כ עמו או לא כגון להאומר לא יתכפר לי יוה"כ א"נ כהאי ברייתא דלעיל חומר בשעיר וכו' ויוה"כ משתחשך הוא דמכפר. והתוס' בפרקין דף י"ג ד"ה דעבד סמוך לשקיעת החמה מביאין להך ברייתא בפשיטות להי"מ שם. מיהו בזה כבר כתבתי בפ' חלק הל' א' לפי' הא' שפירשתי שם דהש"ס לא מסיק הכא כהך ברייתא וכר' חנינה וכן הש"ס דילן בפ"ד דכריתות ס"ל דכל היום מכפר וכדמפרש שם להמתני' דפ"ו וכן בפ"ק שם דף ז' קאמר בפשיטות כיון דיוה"כ כל שעתא ושעתא מכפר ואפשר ליישב בדוחק להמתני' דכריתות אליבא דר' חנינא ולפי לשון הב' שפירשתי שם דהש"ס מסיק כוותיה דה"ק שכל היום מכפר אם עבר עליו כל היום עד לבסוף אם מת או מרד באמצע היום וכבר הוזכר מזה לעיל ריש פ' חלק ד"ה כיצד הוא מכפר וע"ש. נראה דהא דאמרינן הכא אליבא דר"ש דאין כפרת כה"ג וכפרת כהנים שוין בפרו של יוה"כ תליא בהך בעיא דבעי התם בפ' הוציאו לו דף נ' ע"ב אם אחיו הכהנים בקביעותא מיתכפר או בקופיא מתכפרי וכעין דאמר שם אם כקרבן שותפין מיחשב לענין תמורה וה"נ אם שותפין בו מן הסברא דיהא כפרתן שוה וא"כ לר"ש דהכא איכא למימר דס"ל מקופיא מתכפרי ובחיבורי פני המנורה בביאורי לכולא סוגיא דשעירים הרחבתי בענין זה בתוך שארי ענינים דהסוגיא דהכא ודהתם. והנני אציג לפניך כאן דבר אחד מהדברים שנתבארו שם מה שנלמד מהסוגיות לבאר דברי הרמב"ם במ"ש בענין השעירים והוא לכאורה דבר תמוה וז"ל בסוף פ' י"א מהל' שגגות. טומאת מקדש וקדשיו שהיה לה ידיעה בתחלה ולא היה לה ידיעה בסוף שעיר של יוה"כ הנעשה בפנים ויוה"כ תולין וכו' ועל זדון טומאת מקדש וקדשיו פר כה"ג של יוה"כ מכפר אם היה המזיד מן הכהנים אם היה מישראל דם שעיר הנעשה בפנים ויוה"כ מכפר שנא' וכפר על הקדש מטומאת בני ישראל. וכבר הרגיש הלח"מ בזה וכתב תימה דמשמע דעל שוגג דכהנים שעיר הנעשה בפנים מכפר ובגמ' בסוף פ"ק דשבועות לא משמע הכי אלא דבין על השוגג בין על המזיד הפר מכפר על הכהנים ולא השעיר דאשר לעם כתיב לא לכהנים וצ"ע עכ"ל ובאמת קושיא גדולה הוא דנהי דדיוקא דאשר לעם אפשר לומר דלמעט מכפרת זדון הוא דאיצטריך וכן למה שציין הרמב"ם קרא דוכפר ובגמ' לא יליף מהאי קרא דאטו כהנים לאו בכלל בני ישראל נינהו אלא מאשר לעם הוא דדייקינן דכהנים לאו בכלל עם הן כדאמרינן בחולין פרק הזרוע בזה הוה מצינן לומר דכוונתו ז"ל במה שהביא הכתוב הזה לא היתה אלא על החלוקה ואם היה מישראל וכו' אבל מיעוט לכפרת הכהנים משעיר הפנימי מאשר לעם הוא דנפקא לן מ"מ הא קשיא דבהדיא אמרינן שם לקמן בשלמא לר"ש היינו דכתב תרי וידוין ודם הפר וכו' אלמא דכ"ע מיהת אין הכהנים מתכפרין עם ישראל בשום כפרה דטומאת מקדש וקדשיו מכפרת יוה"כ. אמנם מסוגיא דהכא וממה שנתבאר לן ממנה ממילא מרווחא לן שמעתתא ומתיישב דעת הרמב"ם בזה דהא למאי דמוכח מכאן דר' יוסי בר' בון ס"ל אליבא דר"ש דלא מתכפרי הכהנים בפרו של כה"ג אלא מקופיא והלכך פשיטא ליה לומר דהואיל ואין הפר מכפר על הכהנים כפרה גמורה צריכין הן לצירוף כפרת היום עם הפר משא"כ הכה"ג דכיון דמשלו הוא בכפרת פרו לחוד הוא דסגי ליה כמו שנתבאר לעיל והתם ביומא בעי הש"ס למיפשט הבעיא מהברייתא דמייתי שם הש"ס דפרו עושה תמורה ודחי לה רב ששת וקאמר לא התם באילו של אהרן וכו' והרמב"ם תפס להא דרב ששת למסקנא כדכתב בפ"א מהל' תמורה הל' ו' דאילו של אהרן עושה תמורה אבל לא פרו דקרבן השותפין הוא וא"כ ש"מ דבקביעותא מכפר הפר על הכהנים כמו על הכה"ג וממילא אידחי לה מילתיה דר' יוסי בר' בון דהכא דמהיכי תיתי לן לחלק בין כה"ג להכהנים בענין הכפרה וכפרת היום אם הן שוין בכפרת הפר בקביעותא כמו הכה"ג ועל כרחך דדינן שוה לכל דבר כדמוכרח מההיא דיומא וה"ה בנידון הזה והדרינן השתא להקושיא מ"ט לא תני כהן משיח בסיפא וע"כ כדשנינן מעיקרא דהתנא דמתני' דלא איירי הכא אלא בזדון טומאת מקדש וקדשיו ס"ל אליבא דר"ש לקושטא דמילתא הכי דאין הכהנים מתכפרין בפר אלא בזדון דוקא אבל בשוגג דטומאת מקדש וקדשיו אין ה"נ דמתכפרין הן בכפרת שעירים כמו ישראל ופליג אתנא דברייתא ואליבא דר"ש כמבואר זה מהסוגיא והשתא כל אותה הסוגיא דבבלי סוף פירקין דמשמע דגם כפרת שוגג מתכפרין הן בפר אליבא דתנא דברייתא היא אזלה ומבואר הוא בהדיא מסוגיא דהכא דתנא דמתני' פליג עליה וס"ל דאין הפר מכפר על הכהנים אלא בזדון טומאת מקדש וקדשיו כדמוכרח מדלא קתני משיח בדברי ר"ש וזה ג"כ מבואר דלא פליגי ר' יהודה ור"ש כ"א בשאר עבירות אם הכהנים מתכפרין בשעיר המשתלח או לא אבל בכפרת טומאת מקדש וקדשיו דכהנים לא פליגי כלל והרי לך מבואר דעת הרמב"ם דסמיך אסוגיא דהכא וזה ידוע הוא דכל היכא דלא פליגא סוגית הבבלי בהדיא אסוגי' דירושלמי סמיך הרמב"ם אסוגיא דירושלמי ועל מה שנלמד הימנה וכגוונא דהאי ענינא דהא לא מתבאר לן מסוגיא דהתם מידי בענין פירושא דסברת תנא דמתני' בהאי מילתא והכא הוא דמתבאר דתנא דמתני' ס"ל דאין הפר מכפר על הכהנים אלא בזדון טומאת מקדש וקדשיו דוקא ופסק הוא ז"ל כתנא דמתני' נגד התנא דברייתא דלשיטתיה מוכרח הוא כן כאשר נתבאר: